ללכת לפסיכולוג כי אני לא מצליח להתגבר על האקסית?

שואל השאלה:
זהו שאני לא יודע עד כמה משמעותי הייתי עבורה, זה אחד מהדברים שגורמים לחשוב ולעסוק בזה. הצורה שבה זה נגמר ערערה אותי לגבי מה הייתי באמת בשבילה ומה היה בינינו.
זאת היה פרידה מורכבת מדי, בדרך כלל אני ממשיך הלאה די מהר.
פה התחושות פספוס והכעס והפגיעה מאיך שזה נגמר ומאיך שאני התנהלתי משפיעים בקיצוניות.
אתן לעצמי עוד זמן אבל, מקווה שאצליח להתפכח בקרוב

אתה תקוע יותר מידי בעבר, לאכול סרטים על מה יכולת לעשות אחרת,בכל נושא בחיים, רק יעשה לך רע
ואתה יכול להיות בטוח שלא הפכת לסתם מישהו בחיים שלה, אם היה ביניכם משהו אמיתי גם אם היא תרצה היא לא תוכל לא לראןת אותך כמישהו משמעותי עבורה/היה עבורה ,אתה יכול להיות משמעותי עבורה גם בתור בן אדם ולא רק בן זוג

זה תלוי לפני כמה זמן זה קרה, אם הפרידה קרתה לא מזמן, אז זה בסדר שיהיה לך קשה וזה בסדר לתת לעצמך את הזמן והמקום כדי להתגבר על אדם שהיה משמעותי עבורך.
אבל אם חלפה יותר מחצי שנה, כנראה זה היה לך יותר טראומתי ממה שאתה חושב, ואז כדאי לך לקבוע איזה כמה פגישות בודדות כדי לדבר עם מישהו שיכול לעזור לך.

שואל השאלה:
עדיין לא חצי שנה, אבל מתקרב לשם.
יש ימים שאני מרגיש הרבה יותר טוב, וחושב שזה נגמר, ויש ימים שאני בתחתית מרוב מחשבות עליה.
אולי באמת אני צריך מישהו מקצועי שיכוון אותי

איך הגעת ממצב שאתה הכי מוערך אצלה ואז בכלל לא? מה עשית, זה באמת בגללך? או שאתה סתם מאשים את עצמך ופשוט ירד לה, כי אם פשוט ירד לה אולי פשוט לא התאמת לה... וזה גם מאוד כואב, אבל לפחות זה לא קשור למה שעשית או לא עשית
לא היה משהו שהיית יכול לשנות
אתה מאשים את עצמך במה שקרה? באמת יצאת ההפך הגמור מגבר? פגעת בה?
הפרידה הייתה מכוערת?
מה אם תציע לה סגירת מעגל ותגיד לה בשביל לשחרר לך אבן מהלב ואולי גם לה (בהנחה שעברו ארבעה חודשים באמת של נתק ולא הצלחת להתקדם) "סליחה, מרגיש שלא הייתי בשיא שלי ואני לא מבקש ממך לחזור, אני רק רוצה להגיד לך שאני יכולתי לעשות טוב יותר, שרציתי להיות הבן אדם הזה בשבילך וזה לא קרה כי ____ אבל את חשובה לי ולאבד אותך לא היה לי קל חשוב לי שלפחות נסיים בטוב"
ואז תחזיר לעצמך את הגבריות בעיניה אני חושבת
מדברת בתור אקסית של מישהו אחר וגם אני סיימתי איתו ברע כי הוא לא הביא לי ברירה ועדיין סידרתי איתו דברים בשביל עצמי, הרי ידעתי שהוא לא אוהב אותי יותר וזה לא ישתנה
פסיכולוג יגיד לך דבר דומה לדעתי ולא כי זה תמיד הדבר הנכון לעשות, אלא כי במקרה שלך ספציפית נשמע שזה ממש תוקע אותך בחיים
אותי זה תקע בחיים
אולי היא תהיה פתוחה לדבר איתך אין לך הרבה להפסיד זה לא שהתגברת כל כך
רוב האנשים יסכימו לדבר על פרידה לא סמוך מדי אליה אבל כשזה בזמן טרי עדיין, לא אחרי שעובר להם עד הסוף
פסיכולוג זה תמיד טוב הלוואי הייתי יכולה להרשות לעצמי
אני אקבל מינוסים אבל זה מה שעזר לי, לפתוח

שואל השאלה:
ניסיתי לדבר איתה, אבל היא אמרה שזה החלטה סופית ושאכבד את זה. הבנתי גם שהיא בכתה בגללי כי כתבתי לה כמה אני פגוע מזה שהיא נפרדה ביום בהיר אחד. הרגשתי כאילו אני הרע בסיפור והילדותי כי ניסיתי להבין איך היא מוותרת ככה בקלות. התנצלתי ואמרתי לה שלא התכוונתי לגרום לה לבכות ושפשוט פרקתי את מה שאני מרגיש. שם סיימנו את זה וכתבנו אחד לשני בהצלחה.
האינטואיציה שלי אומרת שהיא כבר לא רוצה שום קשר איתי, גם קטן או גם סגירת מעגל.
אני לא אנסה כי אני מכבד את הרצון שלה.
היא טענה בפרידה שקצת ירד לה הרגש והיא מבולבלת מהכל ושהיא רוצה שנפסיק לדבר. זה גמר אותי כי לא הבנתי איך אפשר ככה לסיים קשר עם בן אדם שהיה קרוב אלייך כל כך.
נתתי לה הכל, ואהבתי אותה כמו שלא אהבתי בחיים שלי. אין רגע שלא הייתי שם בשבילה והיא דאגה גם להכניס אותי לחיים שלה טוב טוב, ברמה שאני עדיין חושב על המשפחה שלה והחברים שלה גם כשאנחנו לא ביחד. היא סוג של הייתה כל העולם שלי.
כשזה נגמר זה הרס אותי, עד היום. אין יום שאני לא חושב עליה, נזכר בה, מתגעגע, הרגשתי שהחיבור שלנו היה הדבר הכי מדהים בעולם. היא הייתה אני בכל דבר, היינו מתאימים בקטע בלתי נתפס.
סגירת מעגל לא תקרה, וכנראה שלא אדבר איתה יותר בחיים. לצערי.
אני מנסה לחיות כרגיל אבל המחשבה שאיבדתי את האדם שהכי אהבתי גורמת לי להיות עצוב וריק מבפנים. לא חושב שגם בחורה חדשה יכולה למלא את החוסר הזה.
זה היה משהו בה, ורק בה שגרם לי להרגיש ככה. אני אשאר עם החלומות עליה והמחשבות לעוד הרבה זמן, ואצטרך לחיות עם זה. לפעמים כואב יותר ולפעמים כואב פחות.

:(((מבינה אותך עד אין סוף.
כואב הלב
אין אנחנו חזקים, סובלים את זה, מתמודדים עם זה, עדיין סובלים, עדיין מתמודדים...
אתה לא לבד❤

שואל השאלה:
שאני לא אתחיל לבכות עכשיו באמצע הלילה.
תודה אבל ❤

שואל השאלה:
העניין ששכחתי איך זה לחיות בלעדיה, ואני כל הזמן עסוק במה יכולתי לעשות אחרת.
זה לא רציונלי אבל זה לא עוזב אותי כבר כמעט ארבעה חודשים. זה שהפכתי מהבן האדם הכי חשוב ומוערך בחיים שלה לסתם מישהו פיזית גורם לי להרגיש רע

אני לא חושבת שזה מצריך פסיכולוג
כמובן עד שאתה מרגיש שזה מפריע לתפקוד שלך ברמה חריגה ואז העניין כנראה מעבר לפרידה שלכם
בסופו של דבר זה משהו שכולם עוברים ואת האמת, הזמן לא ירפא אולי ימתן
אתה סהכ צריך מישהו שיזכיר לך לקחת את הכל בפרופורציה ולהודות על מה שהיה וגם להזכיר לך שאם יכולת בלעדיה כשהיא לא הייתה בחיים שלך תצליח גם אחרייה:)

קשה לי להגיב כשאני לא באמת יודעת מה הלך, אבל גם אני מקווה:)