אם יופי הוא סובייקטיבי, למה בדרך כלל אנשים מסכימים על מה יפה ומה לא?

כי טכנית אפשר למצוא יופי בכל דבר אבל בדרכ יש מאפיינים שמושכים אותנו מיד ונשים לב אליהם יותר

בגלל שיש מודל יופי (שצריך להעלם מהעולם)

שואל השאלה:
^איך איך אפשר לדעת שהיופי באמת סובייקטיבי?

החברה משרישה בנו מאז שאנחנו קטנים מה יפה ומה לא בכל מקום.
ולכן יש הרבה מוסכמות על דברים שנחשבים יפים ועל דברים שנחשבים לא יפים.
וזה גם משתנה בכל איזור, סתם לדוגמא בסין יש להם מוסכמות שונות ממה שיש באיטליה.
אבל לא על הכל יש מוסכמות ולא כולם מסכימים עם המוסכמות האלה, וזה בגלל שיופי הוא באמת סובייקטיבי וכל אחד מוצא אותו במקומות שונים.

יופי הוא אינטרסובייקטיבי
כמו כמעט כל דבר בעצם

אולי כי אנשים לא סוביקטיבים

מודלים של יופי מוכתבים מתוך נורמות חברתיות אך גם מתבססים על איזשהי תפיסה אסתטית ראשונית שמצויה באדם והיא, אל אף ההתניות התרבויתות, אוניברסלית.

כי אחרת אין להם איפה להביע את דעתם.

זה יכול להיות קשור "ליחס הזהב"
נוסחה מטמתית לחישוב פרופורציות
אסטטיות ומדויקות על מוח האדם,
לגבי צבעים זה אינסטינקטים לדוגמה
צבע ירוק מזכיר דשה כחול שמיים
ככה זה אצל חרקים

כמעט כל היבט חברתי, אנושי ובין אישי בחיינו הוא סובייקטיבי, גם מוסר הוא סובייקטיבי והוא יכול להגיע בהמון מודלים שונים ועדיין רובנו מקיימים כמעט את אותו המודל, במיוחד שמדובר בחיי הפרט ולא כריבונות כלשהי, עד כמה שזה לא נראה ככה לפעמים - רוב בני האדם דומים מאוד אחד לשני, הם חולקים דפוס דומה, מאוד צפויים ובעלי העדפות יסוד דומות כך שזה לא מפתיע שרובנו חולקים אידיאל יופי אחד או מאוד דומה לאותו אידיאל עכשווי, בנוסף כיום החברה שלנו נשלטת ברוב היבטיה על ידי אנשים עם כוח ואינטרסים כלכליים אשר מתמרנים את החברה באופן פסיכולוגי כדי למקסם רווחים ולנווט אותה לחזון שיש להם בשבילה, ככול שרוב בני האדם חולקים את אותו הדפוס וחסרי אונים מבחינה כלכלית, יותר קל לתמרן אותם.

כמובן שיש היבט ביולוגי של מציאת פרטנר לזיווג אשר "יבטיח" צאצאים בריאים ובגלל זה רוב האנשים נרתעים מזיווג עם אנשים שלא בקו הבריאות או שיש להם לקות שנראית לעין, אך מודל היופי של היום הוא כבר יותר מורכב מזה וזה רק הבסיס.