זו אשמתי או אשמתה שהחברות התפרקה?

לפני לא מזמן חברה שלי(לשעבר)נפגעה ממני ממשהו שאני לא אפתח,ואז היא פשוט החליטה להתעלם ממני גם כששאלתי אותה מה קרה.
כתבתי לה הודעה ארוכה והיא כתבת לי בחזרה והציעה להיפגש פנים מול פנים ולדבר על זה ואני הסכמתי כי חשבתי שזו דרך מצוינת.לאחר מכן,ניסיתי במשך שבוע להיפגש איתה,כל יום רשמתי לה על זה והיא נפנה אותי בטענה שהיא לא יכולה.באיזשהו שלב הפסקתי לכתוב לה כי יש לי כבוד עצמי ואני לא הולכת לרדוף אחריה אם היא לא מעוניינת.
מאז נפגעתי גם אני שהיא לא מסוגלת למצוא שעה ביום בשביל לדבר ולהסביר לי ממה היא נפגעה ושאני אוכל "לתקן" את זה.במקום זה היא מעדיפה להיפגש עם אנשים אחרים ולהנות בחוץ מאשר לשבת איתי ולדבר על בחברות של כמעט עשור.
אני לא מנסה למצוא אשם וצודק.אני מנסה להבין.כי אני לא מפסיקה להפיל על עצמי את ההתפרקות של החברות.