אני חוזר ללבנון בכל שבת כשהילדים מגיעים אל עצי הארזים הירוקים אל מטעי הדובדבנים האדומים אל הגופות הלבנות אשר זרוקות לצד הדרכים
אני חוזר ללֻבְּנַאן אוי ארץ נוראה לדלתות עץ שרוסקו בבעיטה לקול הכדורים שנורו על קיר הכניסה לתמונות צבעוניות של נופים ופסגות שנצבעו שחור בעת הגיחה השמש בתפקיד התקווה
לצד מטוסי ארצנו שמפזזים בשחקים אצפה בשורות של אנשים אשר נורים, לצד זיקוקי תאורה רבים והמפקדים יטפחו על גבנו "מי שמפחד שיקיא לתוך הקסדה"
נוף תנכי התחלף במכתשים נוף גופך התחלף בחיילים גוססים נערים היינו, והפכנו לגברים בעלי פחדים פחדים שבני ישראל תמיד רואים כל כמה שנים