אתמול בערב עשיתי משמרת במדא והייתה החייאה, המטופלת מתה לי בידיים

זה טבעי, הרבה אנשים לא מרגישים כלום ואז זה מתפרץ להם כמה זמן אחרי או שלא.
זה לגמרי בסדר, כל אחד מגיב אחרת בסיטואציות כאלו

יכול להיות שעדיין לא עכלת את הסיטואציה

שואל השאלה:
לע
עיכלתי מעולה
זה פשוט לא עושה לי שום דבר
אני לא מרגישה שזה מיוחד או מדהו

שואל השאלה:
אני פשוט לא מבינה אתנזה

את חייבת שלדעת שזה לא באשמתך, ותדברי עם מישהו על זה אפילו אמא, אבא, חברה, פסיכולוג. את חייבת לדבר על זה עם מישהו ולא לשמור

יכול להיותש בגלל שלא היה קרבה מסויימת, היא לא מהמשפחה. ולא באמת הכרת אותה. לא לכולם זה עושה משהו, אל תדאגי הכל בסדר בך.

כשאני עולה למשמרות במדא אני מתנתקת לגמרי, כאילו אני בן אדם אחר
אולי את כמוני

יש אופציה לפגוש פסיכולוג של מדא, אולי שווה לנסות ולראות מאיפה זה נובע שזה לא יתפרץ אצלך פתאום

קורה לי בכל החייאה
בגלל שצריך להיות רציני ומקצועי אז גם אחרי אני פשןט לא מרגיש "מחובר" למקרה

אני גם מתנדבת במדא והיו לי שתי החייאות לא מוצלחות. לא לקחתי אף אחת מהן קשה. אני חושבת שעם הזמן לומדים להפריד בין המטופלים במדא לבין החיים האישיים. אני מתכוונת ללא לקחת מקרים קשים ללב ופשוט ללמוד להמשיך הלאה כי אם נקח כל מקרה קשה ללב יהיה לנו מאוד קשה להמשיך בהתנדבות. לגבי זה שאמרת שהיא מתה לך בידיים, זה רוב הסיכויים לא נכון. 97 אחוז מההחייאות לא מוצלחות, לרוב את מגיעה להחייאה כשכבר אין ממש להציל- לרוב מתחילים החייאה יותר בגלל קטע של פרוטוקול. ככה שלדעתי זה דווקא טוב והגיוני שזה לא עשה לך כלום

שואל השאלה:
בת 17
פסיכולוגחם של מדא זה בולשיט.

שואל השאלה:
ומעבר לזה כפי שציינתי אני לא רואה צורך בטיפול פסיכולוגי

כנראה שפשוט לא מספיק אכפת לך מהבן אדם עצמו
זה לא כאילו שמי שמת זה מישהו שאת מכירה ואוהבת

אני ממש מבינה מה את אומרת... כולם מתייחסים להחייאות כדבר קשה (ובצדק, באמת מקרים לא נעימים) אבל לכל אחד יש את הדברים שנוגעים בו ואת הדברים שפחות. יכול להיות גם שאם זאת הייתה החייאה ראשונה שלך (?) מאוד היית עסוקה בלעשות אותה כמו שצריך ופחות חשבת על המטופל.. עוד משהו זה שיש מצב שאת אדם שיותר מתנתק מהמקרים וזה בסדר גמור
ככה או ככה הכל בסדר אל תאכלי את עצמך על זה, אם ניקח ללב כל מקרה לא היה מדא בסופו של דבר ...

שואל השאלה:
לא החייאה ראשונה, היו כבר 5-6 שלקחתי ממש קשה חחח (בעיקר על אנשים שלא עברו את גיל 30, אולי בגלל זה)
זה פשוט ממש מוזר לי שאני לא מרגישה כלום לגבי זה

הכל טוב אין כלל שאומר שחייב לקחת קשה כל החייאה
מין הסתם פשוט פחות התחברת למטופלת

הגיוני
מי שעובד בהצלת חיים אמור לדעת להתמודד עם מקרי מוות, יהיו לך עוד מליון מקרים שמטופלים ימותו לך, אולי זה עצוב אבל לא תמיד אפשר להציל את כולם

היי מה קורה? גם לי זה קרה, אל תקחי את זה למקום רע אפילו להפך
זה שאת לא נותנת לזה להשפיע עלייך אומר שאת מתנדבת מעולה שיכולה לתפקד טוב בלי לתת לדברים להשפיע יותר מדי
זה קורה המון בעיקר למי שבמדא ואני בטוחה שזה לא אומר עלייך כלום