אם היקום הוא אין סופי- האם יש עוד אחד בדיוק כמוני שחי על כוכב בדיוק כמו שלי שעושה בדיוק מה שאני עושה עכשיו?

אם אתה מאמין ביהדות אז לא

שואל השאלה:
קטע חשבתי על זה עכשיו ואמרתי לעצמי שאם זה קיים אז הוא חושב מה שאני חושב, ואמרתי לו תן לי סימן אם זה נכון וישר שמעתי טיקים כאלה

סביר להניח שלא, אני אישית לא מאמין ביקומים מקבילים למרות שזה ממש מגניב.

שואל השאלה:
איך היהדות סותרת את זה?

כן ביקום מקביל וזה גם הגיוני

ואי אני ממש לא זוכרת אבל באיזה ספר כתוב שיש כאילו כמה גלקסיות או משהו ורק איפה שאנחנו עכשיו יש חיים אז מן הסתם בגלל שאין עוד חיים במקום אחר לא יהיה עוד כמוך.
קיצר מסובך וסביר להניח שגם לא הסברתי את זה טוב.

שואל השאלה:
איזה ספר?

דיי אני לא זוכרת סליחה):

שואל השאלה:
^^הכל בסדר

היקום הוא לא אין סופי הוא פשוט עצום

התפשטות היקום אינה סותרת את האפשרות שהוא אינסופי.
אם אין סוף לאפשרויות אז יתכן יקום שבו יש רק אחד ממך, כיוון שיש אינסוף אפשרויות שונות לכל כוכב־לכת אחר - אם נבחר באופן אקראי מספר כשכל המספרים שווים בסיכוי להבחר יתכן שגם אחרי אינסוף בחירות לא ניפול על אותו המספר יותר מפעם אחת, או לפחות שיהיה לנו מספר המופיע רק פעם אחת באוסף המספרים האינסופי שלנו.

כן רק יש משהו ספציפי אחד יכול להיות שלא משפיע עליך בזמן הנוכחי שלך ויקרו בעתיד או שהם קרו כבר וזה נראה לך טבעי

כן.
אבל...
הוא עשה משהו מתישהוא שאתה לא עשית או הפוך

לפי השאלה שלך אני מבין שאתה מניח שהיקום אין סופי. אם כך אז כן.
לפי משפט הקוף המקליד.

זאת תיאוריית העולמות המרובים, תיאוריה בפיזיקה קוונטית שאומרת בפשטות שזה לא שיש מספר עתק או אפילו אינסופי (ככול הנראה מספר האפשרויות האפשריות בהתאם לחוקי הפיזיקה) של יקומים\צירי זמן המקבילים לשלנו וכולם נמצאים ביקום אחד או בכינויו הגיקי - מולטיוורס ואנחנו רק אחד ממיני צירי הזמן הרבים שהוא מכיל בתוכו, כל בחירה שאי פעם עשית ביקום הזה הברירה שלא בחרת בה תתקיים ביקום אחר (או אפילו תיצור אותו ובגלל זה אני חושב שהמונח ציר זמן מתאים יותר) הניסוי המחשבתי - החתול של שרדינגר הוא דרך מצויינת להמחיש את התיאוריה.

^
אינטרפרטצית העולמות המרובים מהמכניקה הקוונטית עוסקת במשהו טיפה אחר. היא אחד ההסברים של אפקט הצופה והעולמות שהיא מדברת עליהם לא נמצאים איפהשהו בחלל אלה הם החלקים הלא נצפים בפונקצית הגל אחרי קריסתה.

העולמות האחרים בחלל נובעים מההנחה שיש חלל אין סופי, אם החלל אין סופי אז אין סוף למה שיכול לקרות בו בכל נקודת זמן. ובהנחה(הגיונית) שכמות האפשרויות סופית, כולן צריכות לקרות בכל נקודת זמן ביקום אין סופי.

^אתה צודק כמובן ניסיתי לפשט את זה כמה שיותר מבלי להיכנס ליותר מידי פרטים

לא כתבתי שהעולמות נמצאים בחלל ואו חלל אינסופי, פשוט אין באמת דרך פשוטה או אפשרית לכתוב את מיקומם, אנחנו לא יכולים לחוש בהם בשום אופן וכתוצאה מזה רציתי לפשט את ההסבר

יש הבדל בין פרשנות העולמות המרובים לבין ההשערה שהיקום אינסופי, גם אם שניהם מאפשרים מאפשרים את ההתקיימות של ישות הזהה לנו.

שואל השאלה:
momento mori
ראיתי את זה בסדרה דארק. סדרה מדהימה שעוסקת בזה אם ראית

אף אחד לא באמת יודע אם היקום אינסופי או לא, אם כי הנתונים מראים לנו שהיקום בקנה מידה גדול כנראה מתנהג בצורה אוקלאידית (יקום שטוח) ולכן סביר להניח שהוא אינסופי.

הוא לא מתרחב במובן שאתה ישר יכול לחשוב עליו, הוא מתרחב בכל נקודה במידה שווה. במילים אחרות זה לא שהקצוות שלו מתרחבים זה המרחב עצמו מתרחב בכל נקודה כמו גומי.

^dnyal, זה לא נכון.
יקום אינסופי יכול להתרחב ולמעשה, גם הוא סופי לפי תורת היחסות - שעל פיה מבוסס מודל המפץ הגדול - ליקום אין גבול ולכן היקום לא יכול להתרחב לתוך ריק או בלימה כמו שמציגים בדרך־כלל בציבור.

דמיין שיש לנו תור אינסופי של כדורים, הבה נסמן את הכדורים באופן שרירותי עם מספרים כדי שנוכל לעקוב אחריהם ונשתמש במספרים השלמים.
עכשיו נוסיף כדור בין כל שני כדורים, נסמן אותם כחצאים [...3, 2.5, 2, 1.5, 1, 0.5, 0, 0.5-, 1-, 1.5-...] ואפשר להוסיף להמשיך כדורים ולסמן אותם כרבעים ושמיניות וכן הלאה...

עכשיו, נבחר שני כדורים [0,1] ונראה שהמרחק ביניהם בהתחלה הוא אפס כדורים, אבל ככל שהזמן עובר הכמות גדלה - כדור אחד, שני כדורים, ארבע כדורים וכן הלאה... ובמובן מסויים המרחק בין כל שני כדורים גדל עם הזמן יותר ויותר וזה מתאים לתצפיות של המפץ־הגדול.

לגבי יקום סופי הוא יצטרך להיות אנלוגי למרחב חסר גבול, כמו פני־השטח של כדור, אבל זה לא שהוא באמת המקבילה הארבע־ממדית של ספרה הנמצאת בתוך חמישה ממדים, אנחנו אומנם משתמשים באנלוגיה של ספרה (שטח דו־ממדי) הנמצאת בתוך מרחב תלת־ממדי אוקלאידי אבל הסיבה לכך היא שהאינטואיציה שלנו אוקלאידית, מרחב דו־ממדי (או תלת־ממדי, או ארבע־ממדי) שאינו אוקלאידי הוא אפשרי מתמטית אבל לא אינטואיטיבי אבל הוא אנלוגי בהתנהגות שלו למרחב שאינו שטוח (כמו ספרה) ולכן אנחנו משתמשים בדימוי הזה.
במקרה של ספרה אפשר פשוט לדמיין אותה גדלה עם הזמן ואותה תופעה תתרחש רק עם מספר סופי (אפשר לדמיין באותה מידה טבעת של כדורים שאנחנו מוסיפים כדור נוסף בין כל שני כדורים כל הזמן) ובשני המקרים אין צורך במרחב חיצוני אליו מתפשט היקום, למרות שהאנלוגיה עלולה לגרום לנו לחשוב כך.
התצפיות שלנו מראות שהיקום הוא אוקלאידי, כלומר הוא אנלוגי למרחב שטוח, ולכן הוא צריך להיות אינסופי. אולם, יתכן שהתצפית שלנו היא בקנה־מידה קטן מדי, כמו שאם נתקרב לפני הספרה מספיק הם יראו שטוחים, ולכן זה אפשרי שהיקום בעצם אינו שטוח.
בכל מקרה, עדיין אין עדויות שאנחנו חיים ביקום סגור (בעל גודל סופי) והמפץ הגדול לא משנה את זה.

^
מה עם טורוס ששומר על גיאומטריה אוקלידית?

יש עקמומיות בטורוס שאני די בטוח שאפשר למדוד.
איני סטודנט לפיזיקה אבל אני חושב שזה גם מרחב שקצת קשה ליצור עם עקמומיות במרחב־זמן אז זאת אפשרות פחות סבירה.

אם אתה שואל על היקום לא הוא לא אין סופי הוא מתרחב בקבועה שנקרא קבוע הבל

היקום פשוט מתרחב אין הוחכה לזה שהוא אין סופי, יכול להיות שמתי שהוא בעתיד הרחוק זה כן יקרה

אין הוכחה שהיקום בהכרח אינסופי אך העדויות מראות שהוא יקום שטוח ולכן סביר שהוא אינסופי.

מה