4 תשובות
נהג האוטובוס שרצה להיות אלוהים- אתגר קרת
מתוך "הקייטנה של קנלר", 1998
נושא הסיפור
הרצון של כל אדם לזכות באושר והקושי לממש זאת (בגלל הרגלים, בגלל התאכזרות הזולת)
.
שם הסיפור
מכיל את נושא הסיפור. אין הכוונה באלוהים לאל בורא העולם, אלא במובן הסמלי של אלוהים : שופט גדול, בעל סמכות, היכול לקבל החלטות, לקבוע גורלות ועוד.
ציור המציאות: תיאור ריאליסטי (מן המציאות) של המציאות העירונית התל-אביבית. אוטובוסים, כולל אזכור מס' הקו-62 הרמזורים, שם המסעדה, אזכור הדולפינריום, אזכור תכנית טלוויזיה (פיצוחי קיץ), הזמנת השכמה בטלפון וכו'
יש כאן גלריה (מגוון) של דמויות. כל המשתמשים באוטובוס נמנים עם השכבות החלשות. תיכוניסטים, אנשים לבושים בדובונים (לבוש פשוט ולא אופנתי),קשישות עם שקיות נייר חומות עמוסות במצרכים.
תיאור הדמויות
בקיצור ובצמצום. הדמויות חלשות, מופנמות. עם זאת אלה דמויות רגישות המעוררות הזדהות אצל הקורא. בסיפורנו שתי הדמויות מרכזיות הן נער ובעל מקצוע פשוט, שאינו דורש כישורים מיוחדים.
נהג האוטובוס- רוצה להיות בשליטה, משחק את הכול יכול, לכאורה דוגל באידאולוגיה, אך למעשה מתעלל בנוסעים. מתאים כאן הניב: "חזק על חלשים". חסר התחשבות, מעמיד פנים. מתנהג כאילו אי הרצון לפתוח את הדלת נובע מאידיאולוגיה, אך מתוך התגובה להתנהגותו של אדי ניתן ללמוד שהנהג עצמו היה דמות מסכנה בעברו, ועתה הוא אולי מנצל את מעמדו החדש לדכא אחרים.
יש כאן גם רמיזה לשימוש בניב רווח ביחסי מרות "הוא/אני אלוהים בשבילך" ....ובמשלב אחר: "עבד כי ימלוך" (משלי ל' כ"ב,- זהו כינוי גנאי לאדם חסר ערך ושפל שעלה לגדולה).
התנהגותו של הנהג משתנה לאחר שהוא מזהה באדי את בן-דמותו, ואז מתמוטטות כל האידיאולוגיות שלו, והתנהגותו עוברת מהפך של 180 מעלות. הוא ממתין לו, אדיש לתלונות הנוסעים, קורץ לו כאילו יש ביניהם איזו הבנה סודית, מתעלם מהאידיאולוגיה שכביכול הנחתה אותו ומגלה חמלה ואמפתיה.
ההיבט הגרוטסקי בתיאור דמותו נובע מכך שהנהג רצה בעברו להיות אלוהים, ובעדיפות שנייה להיות נהג אוטובוס. הסיבות לכך הן כנראה שבהיותו מדוכא בעצמו, רצה להיות רחום וחנון לאחרים. האירוניה היא שבמציאות, כשזכה להיות נהג, שכח את כל הבטחותיו.
אדי
דמות חלשה. 'לוזר', כבר בעברו נהג להבריז משיעורי ההתעמלות בביה"ס. מתקשה להסתגל לדרישות היומיום, עוזר טבח לא מוצלח, במסעדה בה האוכל ברמה בינונית ולעתים גרוע במיוחד. אינו מסוגל לעמוד בלוח זמנים ומאחר תמיד לכל מקום. מעשן סיגריות זולות היוצרות לו קוצר נשימה.
הוא כה עצלן ומיואש שאפילו אינו מנסה להילחם במציאות כדי לשנות את מצבו.
בגלל איחורו המתמיד הוא יוצא לפגישה עם 'האושר' מזיע ובבגדים שישן בהם. כורע על המדרכה בחוסר אונים מוחלט ובהבעה מוכה. נראה מאוד עלוב, אך עם זאת רגיש ויש בו נאיביות. מתנצל כשהאוכל גרוע במיוחד, מאמין לנערה למרות שלא מסרה לו אפילו פרטים בסיסיים כמו שם וטלפון, עושה מאמצים רבים להתגבר על חסרונותיו ולהגיע לפגישה.
הנערה שלא ידע את שמה
לכאורה נחמדה, אך למעשה יש כאן התאכזרות מתוך 'חוסר נעימות' . מוליכה שולל, מעמידה פנים ומסתירה את האמת יש לה חבר והיא אינה מתכוונת כלל להגיע לפגישה באופן אירוני דווקא הנערה הזו מכונה 'אושר'.
הסיום
זהו סיום פתוח, שיש בו חמלה.
השפה
לרוב פשוטה ויומיומית, אוצר המלים מכיל מעט מלים גבוהות לצד מילות סלנג: התעורר לצווחה של טריליון-מיליון שעונים, הכול היה קטן עליו, לאדי לא היה אכפת מהחשבון הזה, מחשבות מבאסות, לצד ביטויים בשפה גבוהה למשל: הפצרות קולניות, [אלוהים] יקשיב לכל ברואיו וכן משחקי מילים כמו בשם המסעדה ביס-טרו.
המשפטים אינם ארוכים או מורכבים .
דרך הסיפר
הסיפור מסופר ע"י מספר כל-יודע, שלעתים הוא גם מתערב. אין כאן שיפוטיות. איחוריו התמידיים של אדי מאופיינים כ'מחלה', כלומר משהו שאינו בשליטתו.
יש כאן חוות דעת לעגנית על הנהג, שהעדיף את טובת החברה על חיזוקים חיוביים וע"י כך נהג באכזריות
המספר מעיר הערות בגוף הסיפור: "את הסיפור הזה הכי כדאי להפסיק לקרוא כאן".
הביקורת בסיפור
הביקורת נוגעת גם לכלל וגם לפרט.
על תופעות בחברה, כגון התעללות בחסרי ישע, על מוסדות חברתיים, כגון ביה"ס שלא עצר בעדו מלברוח משיעורי ההתעמלות, על התנהגות פוגעת ובלתי מתחשבת של היחיד בזולתו, כגון התנהגות הנערה וכו'.
יש כאן גם אמירה על אלוהים. הנהג הבטיח לעצמו בעבר. שאם יהיה אלוהים הוא יהיה רחום וחנון ויקשיב לכל ברואיו, כלומר האל מצטייר כאן כחנון ורחום, אבל העולם שבהנהגתו אינו רחום כלל.
מתוך "הקייטנה של קנלר", 1998
נושא הסיפור
הרצון של כל אדם לזכות באושר והקושי לממש זאת (בגלל הרגלים, בגלל התאכזרות הזולת)
.
שם הסיפור
מכיל את נושא הסיפור. אין הכוונה באלוהים לאל בורא העולם, אלא במובן הסמלי של אלוהים : שופט גדול, בעל סמכות, היכול לקבל החלטות, לקבוע גורלות ועוד.
ציור המציאות: תיאור ריאליסטי (מן המציאות) של המציאות העירונית התל-אביבית. אוטובוסים, כולל אזכור מס' הקו-62 הרמזורים, שם המסעדה, אזכור הדולפינריום, אזכור תכנית טלוויזיה (פיצוחי קיץ), הזמנת השכמה בטלפון וכו'
יש כאן גלריה (מגוון) של דמויות. כל המשתמשים באוטובוס נמנים עם השכבות החלשות. תיכוניסטים, אנשים לבושים בדובונים (לבוש פשוט ולא אופנתי),קשישות עם שקיות נייר חומות עמוסות במצרכים.
תיאור הדמויות
בקיצור ובצמצום. הדמויות חלשות, מופנמות. עם זאת אלה דמויות רגישות המעוררות הזדהות אצל הקורא. בסיפורנו שתי הדמויות מרכזיות הן נער ובעל מקצוע פשוט, שאינו דורש כישורים מיוחדים.
נהג האוטובוס- רוצה להיות בשליטה, משחק את הכול יכול, לכאורה דוגל באידאולוגיה, אך למעשה מתעלל בנוסעים. מתאים כאן הניב: "חזק על חלשים". חסר התחשבות, מעמיד פנים. מתנהג כאילו אי הרצון לפתוח את הדלת נובע מאידיאולוגיה, אך מתוך התגובה להתנהגותו של אדי ניתן ללמוד שהנהג עצמו היה דמות מסכנה בעברו, ועתה הוא אולי מנצל את מעמדו החדש לדכא אחרים.
יש כאן גם רמיזה לשימוש בניב רווח ביחסי מרות "הוא/אני אלוהים בשבילך" ....ובמשלב אחר: "עבד כי ימלוך" (משלי ל' כ"ב,- זהו כינוי גנאי לאדם חסר ערך ושפל שעלה לגדולה).
התנהגותו של הנהג משתנה לאחר שהוא מזהה באדי את בן-דמותו, ואז מתמוטטות כל האידיאולוגיות שלו, והתנהגותו עוברת מהפך של 180 מעלות. הוא ממתין לו, אדיש לתלונות הנוסעים, קורץ לו כאילו יש ביניהם איזו הבנה סודית, מתעלם מהאידיאולוגיה שכביכול הנחתה אותו ומגלה חמלה ואמפתיה.
ההיבט הגרוטסקי בתיאור דמותו נובע מכך שהנהג רצה בעברו להיות אלוהים, ובעדיפות שנייה להיות נהג אוטובוס. הסיבות לכך הן כנראה שבהיותו מדוכא בעצמו, רצה להיות רחום וחנון לאחרים. האירוניה היא שבמציאות, כשזכה להיות נהג, שכח את כל הבטחותיו.
אדי
דמות חלשה. 'לוזר', כבר בעברו נהג להבריז משיעורי ההתעמלות בביה"ס. מתקשה להסתגל לדרישות היומיום, עוזר טבח לא מוצלח, במסעדה בה האוכל ברמה בינונית ולעתים גרוע במיוחד. אינו מסוגל לעמוד בלוח זמנים ומאחר תמיד לכל מקום. מעשן סיגריות זולות היוצרות לו קוצר נשימה.
הוא כה עצלן ומיואש שאפילו אינו מנסה להילחם במציאות כדי לשנות את מצבו.
בגלל איחורו המתמיד הוא יוצא לפגישה עם 'האושר' מזיע ובבגדים שישן בהם. כורע על המדרכה בחוסר אונים מוחלט ובהבעה מוכה. נראה מאוד עלוב, אך עם זאת רגיש ויש בו נאיביות. מתנצל כשהאוכל גרוע במיוחד, מאמין לנערה למרות שלא מסרה לו אפילו פרטים בסיסיים כמו שם וטלפון, עושה מאמצים רבים להתגבר על חסרונותיו ולהגיע לפגישה.
הנערה שלא ידע את שמה
לכאורה נחמדה, אך למעשה יש כאן התאכזרות מתוך 'חוסר נעימות' . מוליכה שולל, מעמידה פנים ומסתירה את האמת יש לה חבר והיא אינה מתכוונת כלל להגיע לפגישה באופן אירוני דווקא הנערה הזו מכונה 'אושר'.
הסיום
זהו סיום פתוח, שיש בו חמלה.
השפה
לרוב פשוטה ויומיומית, אוצר המלים מכיל מעט מלים גבוהות לצד מילות סלנג: התעורר לצווחה של טריליון-מיליון שעונים, הכול היה קטן עליו, לאדי לא היה אכפת מהחשבון הזה, מחשבות מבאסות, לצד ביטויים בשפה גבוהה למשל: הפצרות קולניות, [אלוהים] יקשיב לכל ברואיו וכן משחקי מילים כמו בשם המסעדה ביס-טרו.
המשפטים אינם ארוכים או מורכבים .
דרך הסיפר
הסיפור מסופר ע"י מספר כל-יודע, שלעתים הוא גם מתערב. אין כאן שיפוטיות. איחוריו התמידיים של אדי מאופיינים כ'מחלה', כלומר משהו שאינו בשליטתו.
יש כאן חוות דעת לעגנית על הנהג, שהעדיף את טובת החברה על חיזוקים חיוביים וע"י כך נהג באכזריות
המספר מעיר הערות בגוף הסיפור: "את הסיפור הזה הכי כדאי להפסיק לקרוא כאן".
הביקורת בסיפור
הביקורת נוגעת גם לכלל וגם לפרט.
על תופעות בחברה, כגון התעללות בחסרי ישע, על מוסדות חברתיים, כגון ביה"ס שלא עצר בעדו מלברוח משיעורי ההתעמלות, על התנהגות פוגעת ובלתי מתחשבת של היחיד בזולתו, כגון התנהגות הנערה וכו'.
יש כאן גם אמירה על אלוהים. הנהג הבטיח לעצמו בעבר. שאם יהיה אלוהים הוא יהיה רחום וחנון ויקשיב לכל ברואיו, כלומר האל מצטייר כאן כחנון ורחום, אבל העולם שבהנהגתו אינו רחום כלל.
אחי
אתה משועמם^
אתה משועמם^
שואל השאלה:
תודה רבה רבה!!!
תודה רבה רבה!!!
בכיף, שמחתי לעזור!
באותו הנושא: