למה לכולם יש דעות פילוסופיות

כולם חושבים על מובנים מסויימים בחיים בצורות שונות ורוצים לבטא את זה

כי דעות פילוסופיות זה כיף

אין לי דעות פילוסופיות, כמו כן גם אין לי עמדות, מה שכן יש לי זה מחשבות. והרבה מהם, הו הרבה מאד.

לי אין. פילוסופיה מובילה לכפירה.

^
היהדות מורכבת על פילוסופיה, ללא פילוסופיה היהדות לא הייתה נראת כפי שהיא היום. ולהימנע מפילוסופיה בטענה שהיא מובילה לכפירה זה רק מרמז שמשהו מקולקל באמונה שלך, הרי אם אתה וודאי לגבי קיומו של האל ואמיתותה של היהדות (הזרם שאתה מאמין בו) פילוסופיה רק יכולה לתרום לך. או שאתה חושש לגלות ולהבין דברים שלא הולכים ראש בראש אם מה שאתה מאמין כעת ואז כשאתה נמנע זה בעצם אומר שאתה מעדיף להישאר באיזור הנוחות שלך ולהנהג כטיפש במידה מסויימת.

לא נכון.

נימוק?

עיין בשיחות הר''ן ומצא אמת

בחייאת, אל תפנה אותי לספרים ואל תתן לי ציטוטים (טראומות מתוצאה). ספציפית אני לא מכיר את הר"ן או מי שזה לא יהיה. מוזמן לכתוב תשובה מעצמיך על טענתי, אתה מוזמן גם להפריח אותה. טעיתי היכן שהוא? אני אנושי ואני טועה, אני לא יודע הכל. אם אתה מחליט להתחמק ולהמשיך להתנהג כמו רובוט- בכבוד.

הר''ן הוא אחד האחרונים (הרב נחמן)

לא הצלחתי להעתיק את כל הטקסט, הטקסט המלא נמצא בקישור

דעתי האישית היא כפי שמובא בכתב, מכיוון שאני הולך על פי דעת הגדולים



שיחות הר"ן - אות לב
צָרִיךְ לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה וְלִבְלִי לִכְנס בַּחֲקִירוֹת כְּלָל
וְלִבְלִי לְעַיֵּן כְּלָל בִּסְפָרִים שֶׁל מְחַקְּרִים
רַק לְהַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמוּנָה לְבַד בְּלִי שׁוּם חֲקִירוֹת כְּלָל

חכמת הקבלה היא בבחינת "זה לעומת זה" מול חכמת הפילוסופיה היוונית. ההבדל בין השתיים מתבטא גם בשמן של החכמות האלה: החכמה היוונית נקראת 'פילוסופיה' שכל, חכמה; ואילו חכמת ישראל נקראת 'קבלה' הדגש הוא על הקבלה מהדור הקודם, על האמונה ביסודות שנמסרו ממשה רבנו בהר סיני.

גישה זו סירבו היוונים לקבל. לדעתם השכל עומד מעל הכול. אך אנו, היהודים, איננו רואים בשכל את חזות הכול. חכמת הקבלה מוגדרת 'נקודה בהיכלא' אמנם יש היכל של שכל והבנה, אבל הוא נרקם סביב ה'נקודה', שהיא האמונה. השכל יכול וצריך להבין ולדעת, אבל רק על-פי היסודות שנמסרו מדור לדור, החל ממה שנמסר מפי הגבורה בהר סיני.

compass
אם כבר אז להאמין בלי פילוסופיה זו כפירה
ברגע שאתה אומר לא לשאול שאלות ולא לחשוב לעומק אתה מבזה את היהדות ומשליך ספק על האמת שבה. אדם שנמנע מלחקור נושא מסוים זה כי הוא פוחד/יודע שהוא לא נכון. מי שמאמין בגדלותה של היהדות ובאמת שבה צריך להגיד בדיוק את ההפך- צריך ללמוד וצריך לחקור, הרי זה רק מבסס את האמונה.

אנשי דורנו לא שמים ליבם לאלוקינו, למשמעות חייהם, אך הצורך שלהם במשמעות ובאלוקים לא כבה והם מתחילים לחפש "בחוץ", בשמיים ומעבר לים. החוכמה היא לא משהו שמנוגד לאמונה (ואני מדבר על אמונה אמיתית ושלמה בבורא עולם, לא באיזה אידיאה פילוסופית שאין בה 13 מידות), היא חלק ממנה, חלק אינטימי ביותר אפילו. מי שקורא אפלטון ואריסטו וקורא זוהר וספר היצירה מוצא את אותם מונחים ממש, וכמה מרבותינו כבר התפלאו על העניין כיצד הפילוסופים היוונים הגיעו למסקנות זהות לשל לוכמת הקבלה ואף השתמשו באותו מינוח, הסיבה היא שהחוכמה מונחת לכל אדם, על צד השכל כל מי שיחשוב על אלוקים יגיע למסקנות השכליות שבקבלה, מפני שהן גזירת חוכמה, הגיוניות (כמו 1+1=2 באריתמטיקה ישנה). אך החוכמה זה לא הכל, יש גם את הרצון האלוקי שהוא מעל ספירת חוכמה (וכך כותב גם הרמב"ם ז"ל), זו עבודת ה' מצד כוח הדמיון והרגש. אלו שמחקו את הרגש והדמיון לחלוטין, כמו אלו שקראו לעצמם "רציונליסטים" (רבנים כמו רלב"ג, רלב"א, רס"ג, וכו'), טעו בעבודת האלוקים, כי הם לא עבדו את אלוקים הם עבדו את גזירת שכלם, כמו כן גם אלו שמחקו את השכל והחוכמה לחלוטין וקראו לעבוד את ה' רק מכוח הדמיון, הרגש, המסורת, וכד' (כמו החסידים), הם גם טעו (הרמב"ם כותב את טעותם של שתי ה"אסכולות" בהקדמה למוה"נ). בגמרא יש גם "הלכה למשה מסיני" וגם "סברא חזקה מקבלה (אל תקרי וכד')", עבודת ה' היא בשניהם.

כשהאדם נמשך רק אחר שכלו, ואחר שכלו החמור (במובן של פילוסופיה אנליטית), הוא לא מסוגל להכיל אף לא לרגע סתירות ומכחיש את מציאותו ית', אך גם שומט תחת רגליו את שכלו (פילוסופיה אנליטית מודרנית היא ניסיון למצוא את כל הנביעות מכל האקסיומות שיש, כלומר את כל התאוריות שיש, כי הם פשוט הרימו ידיים מהאפשרות ששכלו של יכול לפתור ולו בעיה פילוסופית אחת). שכל עקבי עם עצמו חייב להגיע להכחשת היכולת שלו להיות שכל (הם מכחישים את הלוגיקה). בפילוסופיה המודרנית בכל פעם שהיה טיפה של רגש ודמיון וטיפה פחות שכל חמור (גוועלד) המסקנות השכליות היו דומות מאוד לשכליות של תורת הקבלה (מי שמכיר את שיטת הגל ואת שיטת אריסטו, ששתיהן השיטות שנחשבות עד היום כיחידות שהן מושלמות, יודע שזה כך); זה מכיוון שהם היחידים שעשו פילוסופיה, ולא רק סופיה.

בקיצור, לאנשים יש דעות פילוסופיות על העולם כי הם לא שמים ליבם למשהו מלבד דעותיהם הפילוסופיות (קרי, מכירים רק את השכל. את ה"תוכיח").

^^למה את מניחה שהאמונה נותנת לנו ודאות חלשה יותר מזו שמביאה לנו החקירה?

מן הסתם חקירה שכלית יותר אמינה ומבוססת מרגשות. אני לא אומרת שצריך להאמין רק מתוך השכל והידיעה, אבל לבטל את החלק השכלי באמונה זה זלזול באמונה. כשאתה אומר אסור לחקור אתה אומר שכנראה יש פה משהו שלא צריך לדעת. עבור רוב האנשים זה רק מערער את האמונה. צריך להאמין לא רק מתוך דרך המסורת, צריך להאמין מתוך בחירה עצמאית. אמונה שנובעת רק מתוך הרגש עונה בדיוק על כל הטענות של אלו שאומרים שאמונה זה נטו צורך רגשי.

^מי קבע שאמונה זה עניין של רגש? אנחנו מאמינים שa=a או ש"אם a אז b וa אז b" למרות שאין לכך שום ביסוס שכלי (ואלו שניסו לבסס את העניין זנחו אותו במהרה), זה רגש? זו פשוט ידיעה שלא מהיקשים ודיאלקטיקה, והיא הרבה יותר ודאית ממשפטים שהוכחו כמו שמהירות האור קבועה לכל צופה או ששדה אלקטרומגנטי נשאר גם ללא מקור השדה.

אנונימית - דווקא להיפך, אז האמונה שלי אמיתית

בפשטות יש את שניהם, השכל והרגש. קודם כל אמונה שלמה, עצם הנקודה שמתעוררת בנו בשעה של מסירות נפש, שזהו עניין שקשור יותר לרגש הפנימי. וגם עניין החקירה, שהוא נכון וחשוב אבל הוא צריך להתבסס על פי היסודות שנמסרו לנו מדור לדור ועוד מזמן קבלת התורה.

האמונה הטובה יותר היא האמונה התמימה
רק מי שלא מצליח - צריך דברים כאלו

שואל השאלה:
וואי

כי אתה קיים או שלא

פילוסופיה אכן מחזקת את האמונה באלוהים ומאתגרת את השכל לדעתי.. אבל לא תמיד משרתת את הדת והזרמים הקיצונים והמומצאים שלה

^קורא לגבינו נחמן מברסלב קיצוני? הנה הוכחה שהוא צדק שאמר שמי שלומד את זה סופו לכפור

כולנו קצת פיתה, שזה בוג של לחם.