אתם חושבים שצריך לשפוט אנשים לפי מעשים או לפי כוונות?

כוונות כן
מעשים תלוי

מעשים מראים יותר כמובן
כוונות זה נחמד אבל לא מספיק

זה ממש תלוי במקרה ובבן אדם, אבל סך הכל במעשים.
נניח מישהו עשה לי משהו רע, לא משנה אם הוא התכוון או לא-בסופו של דבר הוא עשה משהו שאי אפשר לקחת בחזרה.

שואל השאלה:
ואם מישהו התכוון למשהו טוב ויצא בסוף שהמעשה שלו היה רע? ומה עם מקרה הפוך?

וול, בדיוק בגלל זה אמרתי מה שאמרתי ^

שואל השאלה:
^במה תלויים המעשים?

כוונות, מחשבות, ודרך חשיבה

לדעתי גם לפי זה וגם לפני זה.
העונש הגדול ביותר על כוונות רעות ותוצאות רעות.
אחר כך עונש על כוונות טובות ומעשים רעים ועל כוונות רעות ומעשים טובים.
ובלי עונש על כוונות טובות ומעשים טובים.

זה פרדוקס שדנו עליו הרבה אני חושב שצריך לשפוט אדם לפי כוונת כי יכול להיות שהוא עשה מעשה טוב והתכוון לרע זה טלוי במקרה

שואל השאלה:
^מה זה תלוי במקרה?
אגב איך קוראים לפרדוקס/איפה אפשר לקרוא עליו עוד?

גם וגם.

לפי כוונה כן, מעשה זה תלוי במקרה

הכוונה, אבל כוונת אמיתית. כי הכוונה זה הרצון, הרצון האמיתי שבא לכדי מעשה של האדם. כי הרצון הוא השורש של הנברא, הוא כתר. כי מה שווה שהנברא מחכה להקב"ה במידות ההנהגה (חסד, גבורה...) אבל כל זה לא עושה מרצון שבשיווין צורה לשלו ית'. הוא לא זהה בהקב"ה בשורש לכל שאר המידות, אז איך תקף מה שאמרו חכמינו הקדושים ז"ל שצריך להתדבק במידות הקב"ה, בגילוי שלו ית' בעולם. אם לא מתקנים את השורש לכל המידות?! אם לא מתעלים מבחינת הנוקבא והופכים לדוכרא?! אם אין רצון מתוקן או לפחות ניסיון לשיפור הרצון - לא מקימים שכינתא מעפרא, כי לא "מעלים" את השכינה אל הקב"ה... כי היא לא זהה אל ספירת תפארת, היא לא מתדמה לתכונה של הקב"ה.
מכאן יובן לכל בר-דעת שהכוונה יותר חשובה, כי בוודאי דיבוק במידותיו ית' מעלים אותנו אליו ית'.

שואל השאלה:
^^מכיר את דילמת הקרונית הבסיסית, זה לא לגמרי אותו הדבר. בדילמת הקרונית הדילמה היא בין עשיית מעשה לבין אי עשיית מעשה, אין בה עיניין של כוונה רעה או טובה