7 תשובות
במבט חיצוני גם לי זה לא נשמע הדדי. לי יש סלידה מדברים כאלה כשהם תחת ההגדרה "חברות" כשזה יותר מרגיש כמו התנדבות בקהילה. אולי זה גבול דק בין לבוא להיתמך לבין לבוא על מנת לקחת. נראה לי שהמדד הוא כזה, כשאת לא מרגישה שאת מקבלת את היחס שמגיע לך ושרוב הזמן מתעסקים בה ובענייניה ושאת צריכה לחכות לתורך, כנראה שבאמת יש פה משהו לא מאוזן. אבל יכול להיות שיש לזה הסבר אחר, נגיד שמזה שמיד שאלת אותה חזרה היה נשמע שאת לא רוצה לדבר על זה (עדיין קצת לא ברור למה לא להתעניין למקרה שזה לא ככה אבל אולי). השאלה אם זה דבר חד פעמי או שזה חוזר על עצמו.
אני לא חושבת שעל השאלה "למה..." תצליחי לענות בעצמך בוודאות. יכול להיות שגם היא לא כל כך יודעת להסביר/ במודעות לזה. אולי יותר חשוב לשאול איך זה גורם לך להרגיש (ולבדוק שזה מחובר לעובדות בשטח) ובעיקר מה את רוצה לעשות עם זה (יכול להיות ששיחה פשוטה וכנה תפתור את העניין, אם יש עם מי לדבר).
בהצלחה :)
ולמה את לא משהו אם אפשר לשאול?
אני לא חושבת שעל השאלה "למה..." תצליחי לענות בעצמך בוודאות. יכול להיות שגם היא לא כל כך יודעת להסביר/ במודעות לזה. אולי יותר חשוב לשאול איך זה גורם לך להרגיש (ולבדוק שזה מחובר לעובדות בשטח) ובעיקר מה את רוצה לעשות עם זה (יכול להיות ששיחה פשוטה וכנה תפתור את העניין, אם יש עם מי לדבר).
בהצלחה :)
ולמה את לא משהו אם אפשר לשאול?
שואל השאלה:
be, תודה, את מקסימה
גרמת לי להרגיש פחות לבד בזה. זה משהו שחוזר על עצמו וכבר ניסיתי לדבר איתה. השיא היה שפעם ישבנו במסעדה והיא לשם שינוי כן נתנה לי לספר מה קורה אצלי אחרי שבמשך הרבה מאוד זמן הקשבתי לה (והקשבתי בשמחה, אני אוהבת לעזור לאנשים ולתמוך) וכשסופסוף התחלתי לספר משהו על עצמי, משהו רציני ורגיש (אבל שידוע לי בוודאות שלא מדובר בנושא טריגרי בשבילה) היא אמרה שהקינוח מתוק לה מדי ושהיא חייבת ללכת לשירותים בגלל זה (??) וקמה ונעלמה לאיזה רבע שעה. כשהיא חזרה היא פשוט שכחה מהשיחה שהתחלנו וחזרה לדבר על עצמה. אחרי זה אמרתי לזה שזה היה ממש לא נעים שנפתחתי ככה מולה והיא פשוט דחתה את זה, והיא הבטיחה שזה לא היה בכוונה ולא יקרה שוב, והנה זה קורה בכל התכתבות כמעט.
ולשאלה למה אני לא משהו (ותודה שהתעניינת!) - אני מתמודדת עם משהו פיזי מאתגר כבר כמה חודשים, היא מודעת לזה.
be, תודה, את מקסימה
גרמת לי להרגיש פחות לבד בזה. זה משהו שחוזר על עצמו וכבר ניסיתי לדבר איתה. השיא היה שפעם ישבנו במסעדה והיא לשם שינוי כן נתנה לי לספר מה קורה אצלי אחרי שבמשך הרבה מאוד זמן הקשבתי לה (והקשבתי בשמחה, אני אוהבת לעזור לאנשים ולתמוך) וכשסופסוף התחלתי לספר משהו על עצמי, משהו רציני ורגיש (אבל שידוע לי בוודאות שלא מדובר בנושא טריגרי בשבילה) היא אמרה שהקינוח מתוק לה מדי ושהיא חייבת ללכת לשירותים בגלל זה (??) וקמה ונעלמה לאיזה רבע שעה. כשהיא חזרה היא פשוט שכחה מהשיחה שהתחלנו וחזרה לדבר על עצמה. אחרי זה אמרתי לזה שזה היה ממש לא נעים שנפתחתי ככה מולה והיא פשוט דחתה את זה, והיא הבטיחה שזה לא היה בכוונה ולא יקרה שוב, והנה זה קורה בכל התכתבות כמעט.
ולשאלה למה אני לא משהו (ותודה שהתעניינת!) - אני מתמודדת עם משהו פיזי מאתגר כבר כמה חודשים, היא מודעת לזה.
אנונימית
שואל השאלה:
אז קשה לה לשמוע על כל דבר שקשור לחיים שלי? היא מעבירה את נושא השיחה אליה לא משנה על מה אני מדברת. ובפעם ההיא במסעדה הנושא היה פגישה עם רופאה שהייתה לי, ושאלתי אותה לפני כן אם נוח לה שאדבר על הנושא הזה והיא ענתה שכן.
אז קשה לה לשמוע על כל דבר שקשור לחיים שלי? היא מעבירה את נושא השיחה אליה לא משנה על מה אני מדברת. ובפעם ההיא במסעדה הנושא היה פגישה עם רופאה שהייתה לי, ושאלתי אותה לפני כן אם נוח לה שאדבר על הנושא הזה והיא ענתה שכן.
אנונימית
שואל השאלה:
אבל היא לא מתרחקת ממני, היא מדברת איתי כל הזמן על דברים אישיים ורגשות, פשוט לא שואלת על החיים שלי.
וצור - לא לוקחת ללב אבל האם זאת באמת חברות אם אני רק מקשיבה לה כל היום? זה לא נשמע הדדי
אבל היא לא מתרחקת ממני, היא מדברת איתי כל הזמן על דברים אישיים ורגשות, פשוט לא שואלת על החיים שלי.
וצור - לא לוקחת ללב אבל האם זאת באמת חברות אם אני רק מקשיבה לה כל היום? זה לא נשמע הדדי
אנונימית
זה קורה
לרוב בגלל שהבן אדם מתרחק ממך
זה טבעי
את יכולה לנסות להתקרב אליה יותר
לרוב בגלל שהבן אדם מתרחק ממך
זה טבעי
את יכולה לנסות להתקרב אליה יותר
זה לא אומר שלא אכפת לה ממך, פשוט היא כנראה אחת כזאת שאוהבת לדבר על עצמה. זה קורה לי המון עם אנשים. אל תיקחי ללב דברים.
שמחה לשמוע כי תהיתי אם השיתוף היה מיותר אז נחמד:) מכירה את הסיטואציה קצת, לא יצא לי לדבר עם אותה אחת על זה כמו שאת עשית (וכל הכבוד שעשית) כי זה מרגיש לי כמו משהו שאמור להיות מובן מאליו (+היא גם לא חברה כל כך טובה שלי) ולי זה פשוט לא מרגיש נכון בבפנוכו אז אני מנסה להתרחק. לא יודעת עד כמה זה חכם או נכון אבל נראה לי שכשהצד השני לא ממש רואה אותך ושואל את עצמו בעיקר "מה אני רוצה לקבל ומה אני יכול לקחת ממי שמולי?" ולא "מה אני יכול לתת ואיך אני יכול לעזור?" (במודע או שלא במודע) יש פה משהו לא נכון, לא חברי.
במקרה שלך אם דיברת איתה והיא עושה את זה עדיין כנראה שלא אכפת לה מספיק. אני מצטערת אם זה כואב לשמוע את זה (במיוחד אחרי שנתת לה והיית שם בשבילה) אבל אני לא יודעת איך אפשר לפרש את זה אחרת. שלא ינצלו את טוב ליבך, עזרה לזולת זה לא תירוץ ליחס לא יפה.
אם תרצי לשתף יותר על מה שאת מתמודדת איתו מוזמנת בכיף.
במקרה שלך אם דיברת איתה והיא עושה את זה עדיין כנראה שלא אכפת לה מספיק. אני מצטערת אם זה כואב לשמוע את זה (במיוחד אחרי שנתת לה והיית שם בשבילה) אבל אני לא יודעת איך אפשר לפרש את זה אחרת. שלא ינצלו את טוב ליבך, עזרה לזולת זה לא תירוץ ליחס לא יפה.
אם תרצי לשתף יותר על מה שאת מתמודדת איתו מוזמנת בכיף.
באותו הנושא: