כתבתי קטע על הפרעת אכילה, מה דעתכם? (כבד)

למרות כל מה שהם אומרים למה אני עדיין לא רואה את מה שהם רואים במראה
ואמא אומרת שהארוחת ערב של אתמול לא הפכה אותי למפלצת שמנה כמו שאני רואה
ואבא אומר שרזיתי כל כך בזמן האחרון שאני נראית כאילו יצאתי מהשואה
והחברות אומרות שהן לא מסוגלות לראות אותי חלשה כמו רוח רפאים לבנה
שמתהלכת בלי חיים וכוח, בלי יכולת לתת למשהו חוץ מההפרעה להיכנס למוח
אבל אני בסדר, זה הם סתם מגזימים
הם פשוט לא רואים את מה שאני רואה, הם פשוט לא מבינים
אז מה אם אני לא מסוגלת לעלות במדרגות
ואז מה אם המחשבות כבר כולן בראש מתבלבלות
וזה לא משנה שכל פעם שאני קמה הכל נהיה שחור
וזה לא משנה שאני לא מצליחה לזוז מרוב קור
קור שמקפיא את העצמות שכואב לשבת כי הן בולטות
וזה בסדר שבלילה, לפי השינה אני מקשיבה לדפיקות הלב
וזה בסדר שכל הגוף כואב
והחברים שדואגים, ואבא שראית בוכה פעם ראשונה בחיים
הם כולם מגזימים
רק עוד קצת, אני אשרוד, אבל רק עוד קצת
אני לא מספיק רזה
אני לא מספיק יפה
מעניין אם זה יספיק כשאהיה מתה