אין לי כוח יותר.... פריקה :(

אז ככה, היה עליי חרם ביסודי, מה שהפך אותי לנורא תלותית.
בסוף כיתה ז' ניסיתי להתקבל לכיתה מדעית (עמט) ולא קיבלו אותי.
למזלי אמא שלי כתבה עירעור מוצלח וקיבלו אותי בכל זאת.
בתחילת ז' הייתי בחבורה של בנות, שהיו החברות הכי טובות שלי, אבל הן התחילו לנצל אותי ולהתנהג אליי מגעיל, אז ניתקתי איתן קשר.
בזמן שהן עוד היו חברות שלי הן הכירו לי ילדה, נקרא לה ל'. אחרי שרבנו ל' חסמה אותי בוואטסאפ. היא עברה תקופה קשה אז אני לא מאשימה אותה, ובתחילת ח' (השנה) חזרנו לקשר מיוזמתי. חוץ מזה אני נמצאת בחבורת בנות שהן לכאורה חברות שלי, אבל הן שונאות אותי ממש. חוץ ממנה אין לי אף אחד. עכשיו, היא עוברת תקופה קשה, ולכן הרבה פעמים אין לה כוח אליי ולהתלהבות ולתלותיות שלי. היא הסבירה שלי שלפעמים פחות בא לה להיות איתי ויותר אם הבנות האחרות, ואני מקבלת את זה כי היא חשובה לי והיא החברה היחידה שלי.
עכשיו, שמו אותי, את ל', ואת אחת החברות האחרות מהחבורה שלנו בסדנה כזאת על שימוש בסמים ובאלכוהול, כדי שאחר כך נרצה לכיתה, ועכשיו אנחנו בכנס בזום. יושבים פה גם:
הבריונית שהרביצה לי ביסודי, הילד שעזר לה, והילדה שהסיתה את כולם נגדי בשקט מאחורי הקלעים. ולה, אין מצב רוח להיות איתי. היא נוטשת אותי לבד ויושבת ליד הילדה האחרת מהחבורה.




במקביל, ביקשתי מאמא שלי לרשום אותי למחנה קיץ של שבועיים, כדי להתרחק קצת מכל הסביבה הזו. והיא לא מתייחסת לזה ברצינות.
וכל פעם שאני מנסה לדבר איתה על זה היא אומרת לי: "את חופרת לי, אבל זה לא משנה מה אני אגיד, את כבר החלטת שאת הולכת!"


בקיצור, אני תקועה כל הקיץ ובשנה הבאה במציאות הזו. והאמת, אין לי כוח יותר. נמאס לי להיות אופציה אחרונה אצל כולם. נמאס לי שלא מתייחסים עליי ברצינות. נמאס לי מהתחושה שאני לא חשובה לאף אחד. ונמאס לי שלא משנה מה אני אעשה, זה אף פעם לא ישתנה!!!!

עכשיו אני יושבת בסדנה הזו עם כל הילדים האלה אז אני ממש אשמח לעידוד :(