שאלה לכותבים- מהניסיון שלכם, מה הדרך הטובה ביותר ליצור דמויות אמינות??

לקחת אנשים מהמציאות או אנשים ולשנות את האופי שלהם למה שאת חושבת, ככה בדר"כ אני עושה

מלא פגמים פשוט
אני לא אוהבת לבסס את הדמויות שלי על אנשים אמיתיים

שהדמויות האחרות שהקורא כבר מכיר ומעריך ידברו עליהם ויסבירו עליהם
ככה שרואים את התכונת אופי בדמות זה לא נראה כאילו משום מקום
ככה אתה גם לומד להכיר את הדמות ממקור "שאתה סומך עליו"
כקורא

בססתי על אישיות של אנשים שאני מכירה
יש לי ספר שכל הדמויות לקוחות מאנשים שאני מכירה, אפילו אותי.

שואל השאלה:
כן זה די דומה למה שכתבתי

השאלה מה זה פגם טוב?

הילד הכי יפה בסטיפס, זה רעיון יפה- למרות שאני מדברת יותר על שלב ההכנה, לפני שבכלל כתבתי את הסיפור כשאני צריכה לדעת איך הדמויות יפעלו ובסיטואציות מסוימות מה יהיה האופי שלהן

להוסיף פגמים קטנים לכל דמות שילוו אותה לאורך כל הסיפור (רצוי שלא פגמים גדולים מדי כי זה פוגע באמינות), הומור שונה לכל דמות בספר, להמציא לכל דמות סיפור חיים מסויים שיגרום לה להתנהג בהתאמה אליו גם אם זה לא סיפור החיים שיופיע לה בסיפור (כדי לתחום את האופי לתבנית מסויימת).

שואל השאלה:
הומור זה משהו שאני בחיים לא מצליחה לעשות

^ אני הילד הכי יפה בסטיפס
בן
נראה לי אני אחזור לתקופה שהייתי הילד הכי חתיך בסטיפס כי ככה לא יחשבו שאני בת

שואל השאלה:
חחח התבלבלתי מצטערתת

גם אני לא ממש מומחית בהומור, במקום זה אני בדרכ מחלקת את זה ככה בערך:

לדמות מספר 1 אני בעיקר משחזרת בדיחות טובות מהמציאות
לדמות מספר 2 אני משחזרת בדיחות קרש גרועות מהמציאות
לדמות 3 תמיד יהיו מטאפורות מפגרות שלא קשה מדי להמציא כדי להסביר את עצמה לדמות 4 תמיד יהיו רעיונות ממש גרועים ברמה שזה כבר מצחיק
לדמות 5 אין חוש הומור בכלל, עד כדי כך שהיא לא מבינה בדיחות
וכו
צריך פשוט להכתיב לכל דמות הגדרה מדוייקת ולהכניס לתוכה את המשפטים שהיא תגיד
אני לא תמיד משתמשת בכל התבניות האלה, ולפעמים משתמשת באותה תבנית עבור כמה דמויות תוך הצלבה עם סיפור החיים שהמצאתי לה (כמו שאמרתי, הוא לא תמיד יהיה סיפור החיים של הדמות בפועל, פשוט תבנית לדפוס התנהגות מסויים)
סליחה על המגילה ואני האנונימית ממקודם