נמאס לי שבכל ארוחה עם המשפחה שלי אני מנסה להגיד משהו וכל הזמן תוקעים אותי באמצע משפט וממשיכים לדבר כאילו אני לא קיימת

את לא מגזימה.
לדעתי את צודקת וזה לא מכבד שלא מתייחסים אליך במיוחד שאת ליד המשפחה שלך ליד אנשים שאת אוהבת ואת רוצה להרגיש חלק אבל הם לא נותנים לך. אני כל כך מבינה אותך.
תמשיכי לנסות ולומר את מה שאת רוצה ותבקשי ותגידי שבזמן שאת מדברת שיקשיבו לך. זה חלק מכבוד בסיסי לבני אדם.

את לא הגזמת בכלל, מה שעשית היה נכון בשבילך ושילכו חזרה למקום שבאו מימנו האנשים האלה כי הם חצופים ברמות.

אני בול באותו סיטואציה אבל אצלי הבן אדם היחיד ששם לב זה חברה של אח שלי.
לא יפה, לפעמים אבא שלי ואח שלי מדברים (ואני יושבת בינהם) ופשוט מדברת עם עצמי עד שיקלטו מה קורה כאן.
והם לא קולטים.
זה באמת כבר נהיה מציק איך שמעלמים ממני.

את לא הגזמת בכלל, אם הם מתעלמים ממך כשאת מדברת אז למה הם לא מתעלמים כשאת עושה סצנות?
קצת אירוני.

כחחלחח מה המיקום שלך במשפחה?
תמיד תמיד זה לילדים האמצעים גם אצלי זה ככה אבל בדרך כלל הם נדפקים מזה שהוא לא מקשיבים לי
בכל מקרה את לגמרי צודקת זה בלתי נסבל אבל צריך להתרגל לזה

שואל השאלה:
אני הבכורה, זה לא תמיד היה ככה זה התחיל רק בתקופה האחרונה ואני לא יודעת למה.

גם לי זה קורה