בית ספר מלחיץ אותי ומתיש אותי נפשית

רקע קל - אני כיתה ט, כיתת מחוננים.

בגלל שאני רק כיתה ט אין לי ככ הרבה שעות ביום, בין שבע לשמונה לרוב, אבל גם יום של חמש שעות כמו שישי פשוט מתיש אותי נפשית.
מלחיץ אותי להיות שם, מלחיץ אותי התחושה שהאנשים הכי ביקורתיים שבעולם, שזה ילדים זרים בני 14 15, מסתכלים עלי כל הזמן ושופטים אותי. רק להימצא בבית ספר מתיש אותי, כי אני מוצאת את עצמי חושבת יותר מידי על כל דבר שאני אומרת או עושה.
אין לי יותר מידי חברים. זה לא שאין לי חברים, אבל רוב החברים שלי פשוט מדברים איתי כי הם רוצים לדבר עם מישהו, לא ספציפית איתי. אני הבחירה השנייה של כולם, אפילו של החברה הכי טובה שלי, ורק להימצא במקום הזה הורס אותי נפשית. לפעמים אני שמחה נגיד שהחברה הכי טובה שלי באה להביא לי חיבוק או להתחיל שיחה או רוצה לעבוד איתי אבל אז אני קולטת ש99 אחוז מהמקרים האלו זה בגלל שהחברים האחרים שלה במקום אחר, ובאחוז האחד האחר השיחה שלנו תיקטע תוך חמש דקות כי היא תתחיל שיחה עם חברים אחרים. אני יודעת שאני נשמעת קנאית ורכושנית, אבל דוחפים אותי החוצה, נפשית ופיזית.
היום דיברתי בכיתה.
הלב שלי דפק כיאלו רצתי מרתון.
לא הצבעתי בכיתה ככ הרבה זמן ששכחתי איך זה מרגיש. לא עניתי תשובה רעה, להפך, אבל האקט של לדבר מול קבוצה גדולה של אנשים ככ מלחיץ אותי ואני מרגישה כיאלו רצתי מרתון.
אני לא מצליחה לתקן מערכות יחסים עם חברים כי אני לא מצליחה להתחיל שיחות או לריב עם אנשים או אפילו להעביר ביקורת רצינית.
אני חסרת ביטחון ברמה שאני עדיין באה לבית ספר עם סווטשרט ומסיכה, ולא אכפת לי שחם.
הפן הלימודי מלחיץ אותי - יש לי מבחן מחרתיים שאני מאוד לחוצה אליו, אבל בכללי זה נראה שתמיד יש מבחן ללמוד אליו או עבודה לעשות.
תודה לכל מי שהגיע עד כאן, אני אשמח לעצות.