דתיים כנסו! (עדיף)

שואל השאלה:
לא נראה לי שזה העניין

אני לומד בבית ספר דתי אבל אני לא דתי...
לשאלתך, כנראה שסתם מפריע לו לראות אותך ככה....
תתלבשי איך שבא לך!!
זה הגוף שלך, אף אחד לא יגיד לך איך להתלבש *במיוחד* כשאת בבית..

תכבדי אותו לדעתי

תעשי מה שבא לך אין הלכה נגד זה ואפילו חברה שלי שהיא בת של רב מסתובבת בפיגמה קצרה בבית.. תגידי לאח שלך שאם זה מפריע לו שלא יסתכל...

אין מה לעשות אני גם גרה בבית דתי ואני יחסית לבושה צנוע. ליד אבא שלי וליד אחי הגדול אני מכבדת עזבי את זה שלא נעים לי להיות לידו ככה

שואל השאלה:
זה תא אמור להפריע לו. כמו שהוא מסתןבב בשורט או כל דבר אחר ואני לא אומרת כלום

תתחילי להגיד לו ואז תשאלי אותו נכון שזה מעצבן וכזה..

איך שאת רוצה

מי אמר שמותר להתלבש חשוף בבית?

כשגבר רואה בחורה בבגדים מינימאלים זה נורמלי שיהיו לו מחשבות על מין. כן כן גברים יכולים לחשוב על מין 97% מהזמן ועדיין להמשיך להתקיים.
עכשיו תסכימי איתי שזה מוזר ולא נעים לחשוב על מין עם אחותך שמסתובבת בבית חצי ערומה, זה גובל בגילוי עריות.
לכן תעשי טובה, תכבדי את רגשותיו של אחיך

אני חושב שאין בעיה להיות בלבוש פחות צנוע מבחוץ (מכנסיים וכו) אך צריך לזכור שבכל מקרה בכל מקום צריך לשמור על הכבוד שלנו שכן הקב"ה נמצא בכל מקום ואין לנו מלשכוח את זה.
ולכן אחיך הוא לא הבעיה אולי הוא רק זה שמדבר על זה, אך הבעיה היא באמת תודעתית.
אני חושב שכדאי לזכור בכל מקום להיות ירא ה ולהיות לפחות בלבוש שלא יורד ממכנסיים וחולצה קצרה( וכן לא גופיה בלי שרוולים או מכנסיים קצרים) זה בפרקטיקה.
עכשיו בנוגע לכל התשובות של תלבשי מה שבא לך.
אז אני אומר את זה באופן ישיר, לאדם שאכפת מריבונו של עולם אסור להגיב ככה.
אין דבר כזה אני אתלבש/אעשה מה שבא לי, מכיוון שיש בורא וחוקים שהוא קבע על מנת לתקן אותנו כחברה וגם כאינדיבידואל.
ולכן כל מי שחרד לדבר ה ורוצה לקיים את דברו באמת ישים על ליבו את דברי חכמינו שמסיעים לנו לקיים את דבר ה בצורה נפלאה ואמיתית, מתוך אהבת ה ותורתו.

מה לעזעזל
כאילו אני גם דתי אבל זה לא אמור להפריע בכלל

אחת ההלכות הראשונות בשולחן ערוך (אורח חיים, סימן ב') זה להתבלש שאתה מכוסה, גם אם אתה לבד בחדרי חדרים. למה? מפני כבוד השכינה.

כל שכן ששי אנשים אחרים, כל שכן מהמין שני... במיוחד שמדובר באישה, כי לפי הלבוש שלך רואים דברים שנקראים "ערוה", מה שאורמ שאי אפשר לברך גנגדך או לומר כל דבר שבקדושה כבמואר באורח חיים, סימן עה.

^^ רק מי שאצלו הלכה - זה לא הכל ולא מעל הכל (הודית בזה) זה לא מפריע לו. מי שכן - בטח שזה מפריע, כי זה מכשול...

כל אחד והיכולות שלו
יש כאלה שהרגש שלהם חזק מאוד
מה אתה יכול לעשות?
להכניס אותם לדיכאון?
זה לא שווה את זה

^ אין הקב"ה מעמיד את האדם בניסיון, אלא כן כו כיול לעמוד בו.

זה לא נכון המשפט הזה עובדתית
כנראה יש במשפט הזה עומק שאני ואתה לא יודעים
יש רגש ורגש גובר על הכל
ושקרוב מת למישהו זה נסיון
אז למה הוא בוכה? ונשבר? הרי אין ה מעמיד אדם בניסיון שאינו יכול לעמוד בו
וזה בעוד הרבה דברים
וזה תלוי בסוג האנשים

נראה שלו זה מפריע יותר, וזה ממש מפריע לו, לך זה בסך הכל הרגל, ויהיה לך מצוה גדולה אם תכבדי אותו, ואת יכולה לדרוש שהוא יבוא לקראתך במשהו אחר שאת זקוקה לו

לו זה באמת מפריע, תכבדי אותו, ובמקביל את יכולה לדרוש שהוא יבוא לקראתך

my name is shilo, חז"ל לא טעו, זה בטוח, ושי בזה גם הגיון (כי למה שהקב"ה יכשיל אותך בכוונה, אם הוא יודע שאין לך את היכולת לעמוד בניסיון? הרי הוא לא רוצה ברעתנו, והוא צדיק ושיר. אז לתת לך להיכשל שלא מבחירתך - זה לא שייך. מה שכן, הניסיון יכול להיות קשה ויש דחף להכישל, ועל האדם לא להיכנע לאותו דחף).

ואף אחד לא אמר לא לבכות שקרוב מת, להפך - מוה להזיל דמעה על אדם כשר (שבת קה ע"ב), אבל אסור לבכות יותר משלושים יום.

רואה הוחכה מהתורה למשפט שהבאתי? למה אתה חושב שהתורה התריה אשת יפת תואר? כי פה הקב"ה ידוע שאדם לא יעמוד בזה, ואם הוא לא יתיר את זה - אז האדם יעשה את זה באיסור. אז בשביל שאדם לא יכשל באיסור על בטוח - הקב"ה התיר. זה אומר שאיפה שהקב"ה לא התיר במצבים חריגים ומסוימים - שאדם כם מסוגל שלא להיכשל, גם אם זה יהיה קשה מאוד.

הרבה ממה שאמרת זה רק גדרות שלא יגיע למצב של גילוי אריות
וכל זה
חשוב אני אומר שיש את ענין הרגש
כי עובדה שגם אחרי שנה בוכים
וגם אחרי שלושים שנה בוכים
אין דבר שיכול לנצח את הרגש
אלא אם כן אתה אכזרי
ועדיף שבזה היא תיכשל לכאורה מאשר שתייה עצובה או בדיכאון
ו מה קרה לכם היא הולכת אשכרה בבית אין שום בעיה ללכת בבית איך שאתה רוצה
יש ענין של נוחות יותר נוח לה לישון עם קצר למה שלא תעשה את זה??
מה זה לכבד לא הבנתי מלכבד אתה לא אמור לסבול

my name is shilo, אתה יודע מה ההבדל בין צדיק לרשע בעניין זה? בדיוק הנקודה הזאת: הצדיק הוא זה ששולט על הלב שלו, ואצל רשע זה בדיוק הפוך: הלב שלו שולט עליו. איך אני יודע? ככה גילו לנו חז"ל: "(אסתר ו, ו): "ויבוא המן, ויאמר לו המלך... ויאמר המן בלבו" - הרשעים ברשות לבם:

(בראשית כז מא): "ויאמר עשו בלבו"
(תהלים יד א): "אמר נבל בלבו"
(מלכים א יב כו): "ויאמר ירבעם בלבו"
(אסתר ו ו): "ויאמר המן בלבו"
אבל הצדיקים לבם ברשותם; הדא הוא דכתיב:

(שמואל א א): "וחנה היא מדברת על לבה"
(דניאל א): "וישם דניאל על לבו"
(שמואל א כז): "ויאמר דוד אל לבו"
ודומין לבוראן:

(בראשית ח): "ויאמר ה' אל לבו"

(אסתר רבה י, ב)

"ועדיף שבזה היא תיכשל לכאורה מאשר שתייה עצובה או בדיכאון"
- ממש לא. ממתי מתירים איסור בשביל לא להיות עצוב? אני לא אומר על מנהגים וכו', אלא על הלכה ממש...

"אלא אם כן אתה אכזרי"
- אז צדיקים הם אכזרים? מקסימום הם אכזרים כלפי יצר הרע ורשעים, שזה בזה הם רחמנים לרחמנים ולצדיקים.

אתה זורק כאן דברים בלי להבין מה הפירוש שלהם
יש בזה דברים יותר עמוקים ממה שאתה חושב
אתה יכול לפרש את זה ככה ואני יכול לפרש אחרת
70 פנים לתורה

^ אתה חשוב שז הרק פירוש ולא הפשט?

לא איך שבא לך, אח שלך גם גבר

אנונימי עם התשובה של הלב - תשובה פצצה

אסור לך כי בורא עולם רואה אותך בכל מקום