10 תשובות
אם יש לך כוח להסביר מה זה כל אחד אני אשמח לענות
קפיטליזם.
קפיטליזם.
אנונימי
קפיטליזם כי:
1. מימוש עצמי
2. פחות כוח למדינות שיכולות להיות רודניות
3. הוכח שהכלכלה גדלה ומתפתחת יותר בשוק קפיטלסיטי
1. מימוש עצמי
2. פחות כוח למדינות שיכולות להיות רודניות
3. הוכח שהכלכלה גדלה ומתפתחת יותר בשוק קפיטלסיטי
קפיטליזם;
"..לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ..".
"..לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ..".
אנונימי
לכתחילה הייתי מאוד בעד communism ושוויון וכל זה בתור ילד
היום אני קפיטליסט(בן 13)
זה כבר שניתי את דעתי ללילברליזם וזה.. חירות על שוויון וכו' בעצם
אז קפיטליזם. בקל.
היום אני קפיטליסט(בן 13)
זה כבר שניתי את דעתי ללילברליזם וזה.. חירות על שוויון וכו' בעצם
אז קפיטליזם. בקל.
אנונימי
קומוניזם אמיתי לא נוסה מעולם, מה שמצאנו ברוסיה הסובייטית, צ'כוסלובקיה, סין, יוגוסלביה, וכו' וכו' סותר מעצם מהותו את מהות הקומוניזם האמיתי (המרקסיזם המוקדם). המשנה הקומוניסטית כפי שבאה לידי ביטוי אצל טרוצקי, מאו, לנין, סטלין, מרקס המאוחר (החל מהמניפסט), ואנגלס, שאלו התאורטיקנים העיקריים של הקומוניזם שנוסה, עומדים בסתירה מוחלטת לקומוניזם כפי שהוא מוכרח להיות. התאוריה הקומוניסטית השלמה היחידה, שבאמת אפשר לקרוא לה "מדע" (במובן ההגליאני) היא זו של מרקס המוקדם, לא באקונין ולא לנין, המדע של כולם, כפי שאמר ליפמן, מבוסס על "אי הבנה עמוקה.. ולפיכך מעשיהם הרסניים וריאקציונריים עד למעמקיהם". מפני שלא הבינו את מרקס (לנין וטרוצקי הכירו רק את המאוחר, וחשבו שמה מרקס עשה היה ניתוח כלכלי גרידא), ולא שמו אותו במקומו, כל אלו התנפצו על הכלכלה הקאפיטליסטית הקיצונית ושקעו (בולגקוב, ג'ינפינג, וכל ה"מרקסיסטיים" האחרים למיניהם). הסיבה לשקיעת ברית המועצות לתוך הקאפיטליזם נובאה עוד ע"י מרקס עצמו: "בלעדי זאת [תודעת המעמד של הפרולטריון בעולם *כולו] יכול היה הקומוניזם להתקיים אך ורק בתור תופעה מקומית, כוחות הסחר לא היו מסוגלים להתפתח ככוחות אוניברסלים, דהיינו בלתי נסבלים, הם היו נשארים תנאים מקומיים.. כל התרחבות של הסחר הייתה מבטלת רת הקומוניזם המקומי" (על האידיאולוגיה הגרמנית, בעברית: שלמה אבינרי).
ברור שאין לסמוך על המרקסיזם המוקדם למאה ה21, העולם התקדם מהמהפכה התעשייתית, ההכרח ההיסטורי שמרקס דיבר בו לא היה כמו שהוא זיהה (והוא אף הופרך עוד בזמן שמרקס כתב עם אנגלס את המניפסט), הוא ראה את ההיסטוריה כמתפתחת באופן ליניארי בעוד ההכרח בנוי בצורה פרדיגמטית (מזכיר במידת מה את תורת קון בפילוסופיה של המדעים). ההכרח ההיסטורי יכול להיות מנותח רק כתופעה, ממקומו של המוחלט (כהיקבעות) אחורה אל המומנטים שפותחו בתוכו, ולכן לא ייתכן חיזוי אמיתי של העתיד גם אם ההיסטוריציזם נכון מעיקרו (גם מרקס המאוחר וגם הגל המאוחר נפלו בכך, דווקא אנגלס שם לב לעניין זה). הקומוניזם האידיאלי, לאור זאת, מבטא איזושהי תכלית שאליה העולם הולך, מבלי לדעת מהי. אם בתקופת מרקס היה נראה שהקאפיטל הוא הדכאן שמונע מהפרולטאר את החופש, אנחנו מוצאים כעת שדווקא הרצון להון של הקאפיטליסט הוא מה שעושה את השכיר לחופשי באמת, ההיסטוריה מתפתחת בצורה דיאלקטית אינדטרמניסטית שלמה, ולא ישירה ודטרמניסטית כפי שניבא מרקס (פופר דן בכך בהרחבה ב"החברה הפתוחה", עיינו שם 288-291 בתרגום בעברי).
פופר (שם) קלע היטב לטיב המרקסיזם, עלינו למדוד את פוריותו למדע המדיני ע"י אמות מידה שיטתיות, אך שם הוא נמצא כפורה וחזק מאוד, כל עוד הוא מוכן לעבור שינויים בהתאם לעיקרון ההפרכה ולא להיזנח כליל (חזקה על פופר שהוא הכיר רק את מרקס המאוחר, הדוגמטיקון). מוסכם על הכל שהכלל בעיקרון ההפרכה שמצווה עלינו לזנוח את התאורמה ולא לשנותה פשוט לא קשור למדע בכלל (ההרחבות שאיינשטיין נתן בתורת היחסות הכללית לפרטית הכילו מס' שינויים בזו האחרונה, בייחוד בשל הכנסת שיטת הגאומטריה הדיפרנציאלית מרובת המימדים, וכן מס' קבועים שהוא הכניס והוריד, כשהידוע שבהם הוא הסטטיקה של העולם. בנוסף לכך גם העובדה שפרסם תאוריות סותרות לא מורידה מערכן המדעי), עלינו ליטול את המרקסיזם ככלי ניתוח פילוסופי חזק (ולא ככלי ניתוח סוציולוגי חלש כפי שנתפס במאה שעברה), להוציא את כל הזבל שהצטבג אליו בתקופת אסכולת פרנקפורט ואצל מרקסיסיטים מערביים (שממשיך להצטבר עד היום עם כל הזבל הפוסט מודרני ותאוריה ביקורתית, ואצל פילוסופים כמו מקינטאייר או הונת), ולחזור למרקסיזם כמדע של הפרקסיס של העולם, מבלי להתיימר לנבא את השינוי, אלא רק להביא אותו. ואלו עניינים מפורשים אצל מרקס בכל כתביו המוקדמים (אמרות בולטות תוכלו למצוא בתזות מס' 5 ומס' 11 על פוירבאך, בלשאלת היהודים, ובמקומות נוספים). כשתופסים את מרקס כנביא או כסוציולוג הוא היה בלבלן שכל, אבל כשרואים אותו כמו שהוא, כמדען של המדינה (אחד היחידים שראויים לשם הזה) מבינים את גדלותו, הוא קרא לנו לחדול מההתעסקות באוטופיה ולהתחיל לראות את העולם כעולם של פעולות (מצחיק שמבקריו לאחר מכן הראו מצב הפוך, כאילו הוא התעסק אך ורק באוטופיה לשמה).
במובן זה, ב2022, הקפיטליזם המערבי משמש כתנופה לדיאלקטיקה מרקסיסטית. אנחנו יכולים להצביע על כך שהקאפיטליזם כתכונה עצמותית מצמיח אידיאולוגיות מנוגדות לו ששואפות להפילו, אך הן לאט לאט מצטמצמות אליו בהתאם לטרנספורמציות שלו. וגם מהצד המעשי, עליית הקפיטליזם המערבי העצם משעבדת את בעל העסק ומשחררת את העובד, העובד כבול לבעלים והבעלים כבול לחופש, הכל ניתן לנו במסגרת הכלכלית. הקומוניזם, כשהוא מובן בתור הנקודה המוחלטת של התפתחות הפרקסיס האנושי (וכך הבין אותו מרקס), בניגוד להבנות שלו כביטול הקניין או המדינה או דברים כאלו, הוא לא עומד בשום סתירה קונקרטית כעת לקפיטליזם מערבי. אם יש סתירה, אין לנו שום דרך לדעת אותה אלא עד שתתממש.
ברור שאין לסמוך על המרקסיזם המוקדם למאה ה21, העולם התקדם מהמהפכה התעשייתית, ההכרח ההיסטורי שמרקס דיבר בו לא היה כמו שהוא זיהה (והוא אף הופרך עוד בזמן שמרקס כתב עם אנגלס את המניפסט), הוא ראה את ההיסטוריה כמתפתחת באופן ליניארי בעוד ההכרח בנוי בצורה פרדיגמטית (מזכיר במידת מה את תורת קון בפילוסופיה של המדעים). ההכרח ההיסטורי יכול להיות מנותח רק כתופעה, ממקומו של המוחלט (כהיקבעות) אחורה אל המומנטים שפותחו בתוכו, ולכן לא ייתכן חיזוי אמיתי של העתיד גם אם ההיסטוריציזם נכון מעיקרו (גם מרקס המאוחר וגם הגל המאוחר נפלו בכך, דווקא אנגלס שם לב לעניין זה). הקומוניזם האידיאלי, לאור זאת, מבטא איזושהי תכלית שאליה העולם הולך, מבלי לדעת מהי. אם בתקופת מרקס היה נראה שהקאפיטל הוא הדכאן שמונע מהפרולטאר את החופש, אנחנו מוצאים כעת שדווקא הרצון להון של הקאפיטליסט הוא מה שעושה את השכיר לחופשי באמת, ההיסטוריה מתפתחת בצורה דיאלקטית אינדטרמניסטית שלמה, ולא ישירה ודטרמניסטית כפי שניבא מרקס (פופר דן בכך בהרחבה ב"החברה הפתוחה", עיינו שם 288-291 בתרגום בעברי).
פופר (שם) קלע היטב לטיב המרקסיזם, עלינו למדוד את פוריותו למדע המדיני ע"י אמות מידה שיטתיות, אך שם הוא נמצא כפורה וחזק מאוד, כל עוד הוא מוכן לעבור שינויים בהתאם לעיקרון ההפרכה ולא להיזנח כליל (חזקה על פופר שהוא הכיר רק את מרקס המאוחר, הדוגמטיקון). מוסכם על הכל שהכלל בעיקרון ההפרכה שמצווה עלינו לזנוח את התאורמה ולא לשנותה פשוט לא קשור למדע בכלל (ההרחבות שאיינשטיין נתן בתורת היחסות הכללית לפרטית הכילו מס' שינויים בזו האחרונה, בייחוד בשל הכנסת שיטת הגאומטריה הדיפרנציאלית מרובת המימדים, וכן מס' קבועים שהוא הכניס והוריד, כשהידוע שבהם הוא הסטטיקה של העולם. בנוסף לכך גם העובדה שפרסם תאוריות סותרות לא מורידה מערכן המדעי), עלינו ליטול את המרקסיזם ככלי ניתוח פילוסופי חזק (ולא ככלי ניתוח סוציולוגי חלש כפי שנתפס במאה שעברה), להוציא את כל הזבל שהצטבג אליו בתקופת אסכולת פרנקפורט ואצל מרקסיסיטים מערביים (שממשיך להצטבר עד היום עם כל הזבל הפוסט מודרני ותאוריה ביקורתית, ואצל פילוסופים כמו מקינטאייר או הונת), ולחזור למרקסיזם כמדע של הפרקסיס של העולם, מבלי להתיימר לנבא את השינוי, אלא רק להביא אותו. ואלו עניינים מפורשים אצל מרקס בכל כתביו המוקדמים (אמרות בולטות תוכלו למצוא בתזות מס' 5 ומס' 11 על פוירבאך, בלשאלת היהודים, ובמקומות נוספים). כשתופסים את מרקס כנביא או כסוציולוג הוא היה בלבלן שכל, אבל כשרואים אותו כמו שהוא, כמדען של המדינה (אחד היחידים שראויים לשם הזה) מבינים את גדלותו, הוא קרא לנו לחדול מההתעסקות באוטופיה ולהתחיל לראות את העולם כעולם של פעולות (מצחיק שמבקריו לאחר מכן הראו מצב הפוך, כאילו הוא התעסק אך ורק באוטופיה לשמה).
במובן זה, ב2022, הקפיטליזם המערבי משמש כתנופה לדיאלקטיקה מרקסיסטית. אנחנו יכולים להצביע על כך שהקאפיטליזם כתכונה עצמותית מצמיח אידיאולוגיות מנוגדות לו ששואפות להפילו, אך הן לאט לאט מצטמצמות אליו בהתאם לטרנספורמציות שלו. וגם מהצד המעשי, עליית הקפיטליזם המערבי העצם משעבדת את בעל העסק ומשחררת את העובד, העובד כבול לבעלים והבעלים כבול לחופש, הכל ניתן לנו במסגרת הכלכלית. הקומוניזם, כשהוא מובן בתור הנקודה המוחלטת של התפתחות הפרקסיס האנושי (וכך הבין אותו מרקס), בניגוד להבנות שלו כביטול הקניין או המדינה או דברים כאלו, הוא לא עומד בשום סתירה קונקרטית כעת לקפיטליזם מערבי. אם יש סתירה, אין לנו שום דרך לדעת אותה אלא עד שתתממש.
קפיטליזם
קפיטליזם
קפיטליזם כמובן