למה אנחנו בוכים על אנשים שניפטרו?

כי הם כבר לא פה

כן לפחות בעולם הזה אם אתה מאמין בעולם הבא
בוכים עליהם כי הזכרונות והכל הולכים ביחד איתם, לא תמיד מספיקים גם להיפרד זה קשה ממש רגשית

כי הם לא איתנו יותר

אנחנו באמת לא נראה אותם. (אלא אם אתה מחשיב את עולם הבא אבל זה לא אותו דבר..)
פתאום הם לא כאן, הכל עובר ללשון עבר - הוא היה..
זה פשוט קשה לעכל.

א. כי לא נוכל לשמוע או לחבק אותם יותר
ב. כי מבינים את שבריריות החיים

אנשים שהיו אתנו פה, לאורך כל הדרך, תמכו בנו, והיו לנו הרבה רגעים כיפיים איתך
הם לא איתנו יותר, נעלמו מהחיים שלנו ואנחנו לא נראה אותם שוב
גם אם יש דבר כזה העולם הבא, אף אחד לא אמר שנפגשו אותם שם גם
אנחנו לא הולכים לחבק אותם, או אפילו לשמוע את הקול שלהם שוב
ולפעמים, מתגעגעים יותר מדי, והדמעות פשוט יורדות

כנראה ההבנה שלא נראה אותם יותר בחיים שלנו גם אם אנחנו לא מכירים את הבן אדם יש סוג של הזדהות עם המצב שאותו אחד פשוט לא יראה את המשפחה/החברים שלו יותר

זה כואב גם לאבד זמנית

למה שאני לא אבכה

כנראה ההבנה שהם לא יהיו פיזית לצידך יותר