יש דתיים/חרידים/מאמינים עם דיכאון או מחלות נפשיות?

ברור אני מכירה אישית

אני דתיה מאמינה אבל יש ימים שאני מפקפקת וכן יש לי דיכאון ומחלות נפשיות

שואל השאלה:
^^ זה מה שאני חושב, כי אני אתאיסט וגם בלי קשר אני חושב שזה לא קשור לאמונה

ובאופן כללי יש מלא כאלה
גם כאלה שרוצחים ואונסים, אין קשר

כן ברור שיש, דיכאון או מחלות נפשיות זה יכול להיות אצל כולם ללא שום קשר למה הוא מאמין או מה המגדר שלו או צבע עורו.

כע אני דתייה והייתי בדיכאון שנה שעברה ויש לזה השלכות אבל הכל טוב עכשיו ואם את שואלת אם בגלל שאני דתייה זה לא אמור לקראו אז לא נכון אבל מודה שהיתחזקתי טיפה הורדתי שעות בפלאפון(לא קשור לדתי לא דתי סתם הזכרתי) וזה עזר לי לצאת

לא נכון.
זה כל כך פשוט.
זה לא נכון מה שהוא אומר.

אנחנו משפחה דתית (ההורים עדיין דתיים, כל הילדים דתלשים), אני ואחי הגדול לא דתיים ואין לנו מחלות נפשיות. לעומת אחיות שלי שהן גם כן לא דתיות וסובלות ממחלות והפרעות נפשיות.

זה פשוט לא מדובר בקהילה הדתית.
וזה כל כך חבל.
זה גורם לכל כך הרבה צער וכאב נוסף רק כי מרגישים שאסור לספר שיש פה התמודדות נפשית.

אחותי התאשפזה בבית חולים בחו"ל במשך שנה בגלל נסיונות התאבדות, ובתקופה הזו אמא ואבא שלי התחלפו בינהם כל כמה חודשים מי יהיה בחול ומי בארץ עם שאר הילדים.
בתקופה שאבא שלי היה בחו"ל הוא למד כל כך הרבה על מחלות והפרעות נפשיות, הוא למד על דרכי טיפול וכל מיני כלים שאנשים חייבים להכיר.
הוא הרגיש שליחות להביא את זה לארץ. (כי הדינה די דפוקה מהבחינה הזו. אני לא אפרט אבל אני מבקשת שתסמוך עליי בקטע הזה.)

אבא שלי הכיר עמותה בשם neabpd שהיא עמותה שעוזרת למשפחות של סובלים ולסובלים עצמם, והוא ניצל את הזמן שלו בחו"ל ללמוד על כל הנושא הזה.
כשהוא חזר מחו"ל הוא הקים את עמותת neabpd בישראל וכבר 6 שנים העמותה פועלת פה בארץ לעזור לאנשים, וביחוד גם לדתיים ולחרדים.
אבא שלי מעביר קבוצות למידה לחרדים והם מספרים שזה כל כך לא מדובר בקהילה הזו. אין להם עם מי לדבר על זה בדיוק בגלל מה שכתבת - כי חושבים שזה אומר שהאמונה שלהם לא חזקה מספיק.
וזה חבל.
למה לגרום לאנשים שכבר סובלים להרגיש עוד יותר רע וכלואים?

בדיוק לפני כמה ימים הייתה ישיבה בכנסת לגבי בריאות הנפש במגזר הדתי.
וזה מדהים.
הגיע הזמן שיעשו משהו עם זה. אז הם הזמינו מלא ראשי אירגונים ופסיכולוגים נחשבים ומתמחים לבוא לישיבה, מבינהם אבא שלי.
והוא באורות שקולטים שזה משהו שיש בכל המגזרים, לא רק אצל חילונים.

^אבא שלך נשמע בן אדם מדהים ואת מתנסחת ממש טוב

^תודה3>
והוא באמת מדהים.

שואל השאלה:
^^^ וואו כל הכבוד לו, באמת.
ולא צריך לפרט, אני יודע שהמדינה דפוקה בקטע הזה. הייתה לי פסיכיאטרית שמשיחה של 5 דקות אמרה שיש לי דיכאון עמוק והתחילה לתת לי שמות של כדורים משום מקום ויש עוד הרבה מקרים שאני מכיר

אם אני כל כך משכתי את תשומך ליבך - אתייחס.

אין קשר בין מה שכתבתי לשאלה שלך. זה לא שכל מי שמוגדר "דתי", "חרדי", "מאמין" - אז העניין הזה של "אין עוד מלבדו" ושהכל לטובה- נמצא אצלו בלב ממש חזק בצורה אוטומטית. זה לא הולך ככה, זה ממשהו שצריך לעבוד עליו ולבנות, וזה לא בה לבד.

אמונה - זה משהו שיש בו הרבה דרגות, כי סולם מוצב ארצה וראשו גמיע השמימה.

הפער בין לדעת שיש אלוקים לבין לחשוב עליו ולנאמין בו ברכל רגע ורגע - הוא עצום.

יש גם הרבה גויים שמאמינים באלוקים (כי השלכ מחייב את הבורא וכו'). אז? האם הם מרגישים שהם תלויים רק בו יתברך? האם הם מרגישים השגחה פרטית? זה ההבלד בינינו, כי בתרו עם ישראל - יש לנו קשר ישיר עם הקב"ה, פשוט צריך לבנות אותו כמו שצריך.

שואל השאלה:
^ אגב זה מי שכתב את מה שציטטתי בשאלה

זה כן קשור לאמונה
אם האמונה שלך חזקה ממש (ברמה מטורפת) שהכל זה ממנו ושהכל לטובה וזה בשבילך וזה
אז אתה תמיד תהיה בשמחה

לא הבנתי כל כך אבל אני מאמינה מאוד ויש לי דיכאון הפרעות אכילה התקפי חרדה אסטמה קשיי נשימה ובעיות קשב וריכוז

שואל השאלה:
^ עדיין עזרת חחח

^^^מצטערת לבשר, אבל זה לא עובד ככה.
אתה יכול להיות הבן אדם הכי צדיק והכי אופטימי ועדיין יהיו לך התמודדויות, כאילו לרבנים אין התמודדויות? ברור שיש.
זה מה שהופך אתך לאנושי.
יכול להיות שהוא תמיד יהיה בשמחה אבל זה לא אומר שהכל ילך לו חלק ורק טוב.

כן לצערינו הרב יש מלא אנורקסיות דתיות/חרדיות...
אל נא רפא להן

* אל נא רפא נא להן

שואל השאלה:
אנורקסיה זה לא מחלה נפשית

זה כן

שואל השאלה:
זה תוצאה של מחלה נפשית
נגיד שהפרעות אכילה זה מחלה נפשית (כן או לא לא אכפת לי, לא נתחיל על זה ויכוח) אז בגלל ההפרעות אכילה הגוף מגיע למצב של אנורקסיה

אנורקסיה זה סוג של הפרעת אכילה
אנורקסיה זה לא רזון קיצוני, זה הגבלה באוכל או צומות שגורמים להרזיה קיצונית כל כך.
מישהי רזה באופן קיצוני שאצלה זה טיבעי ולהפך היא לא מרעיבה את עצמה אלא טוחנת אוכל ולא מסוגלת להגיע למשקל תקין, היא לא אנורקסית.

שואל השאלה:
אה וואלה?
לא ידעתי חחח

^נכון, אנורקסיה זו לא מחלה נפשית אבל זו לגמרי הפרעה נפשית.
מחלה נפשית קשורה לאיזון הכימיקלים במוח, למשל בן אדם הסובל מהדיכאון קליני - סימן שהמוח שלו לא מייצר מספיק אוקסיטוצין, דופמין ואנדופנים שהם כימיקלים המופרשים במוח האחראיים על שמחה והתרגשות.
לעומת זאת, ההפרעה הנפשית משקפת תפקוד לא נורמלי מבחינה פסיכולוגית, ביולוגית או התפתחותית, והיא באה לידי ביטוי במצוקה משמעותית של האדם או גורמת להפרעה משמעותית בתפקודיו השונים בחיי היומיום.
הפרעות אישיות (bpd, aspd וכו'), הפרעות חרדות (ocd, ptsd, cptsd וכו'), והפרעות אכילה (בולמיה, אנורקסיה וכו') בהחלט כולם נחשבים הפרעות נפש.

אנורקסיה היא הפרעת אכילה המאופיינת בתת-משקל חריג, בדימוי גוף מעוות של משקל הגוף ובפחד מלעלות במשקל. לא משנה מהו משקלם של הסובלים מאנורקסיה, הם תמיד יחששו מעלייה במשקל. אנשים הסובלים מאנורקסיה עושים מאמצים גדולים בכדי לשלוט במשקל ובמראה של גופם.
אין שם הגיון, למרות שהם מבינים שמה שהם עושים לא בריא (והם יודעים שזה המצב) הם לא יכולים להפסיק - כמו שאר ההפרעות.

^ זה גם לא בדיוק הפרעה נפשית, שלחתי פה סרטון תראי אותו. ג'ורדן פיטרסון הוא פסיכולוג מאוד מוערך.

למה לא מה הדת מונעת דיכאון?

^^ ראיתי את הסרטון והוא מעניין מאד.
הוא לא סותר את זה שאנורקסיה הוא הפרעה נפשית. יכול להיות שהיה טריגר כלשהו שגרם להם להגיע למצב הזה - כמו שבפוסט טראומה הבן אדם חווה מקרה טראומתי ויכול להיות שיש עוד בן אדם שחווה בדיוק אותו הדבר, אחד לאחד, ולא פיתח פוסט טראומה.
ככה גם באנורקסיה, מישהי בטוחה שהדרך היחידה להיות יפה ולהצליח זה להיות רזה, היא בטוחה במליון אחוז שהיא שמנה.
היא שוקלת את עצמה כל יום וכתוב שם 52 קילו - היא לא שמנה, אפילו לא קרוב לזה. אבל היא כל הזמן חושבת לעצמה שזה לא מספיק, זה כבר נהיה אובססיבי, היא לא שולטת בזה יותר - זו הפרעה נפשית לכל דבר.
יש לזה רקע ביולוגי (לא כל אחד יפתח אנורקסיה) אבל גם יש לזה טריגר כלשהו, כמו להרבה מאוד הפרעות.

יש כנראה יותר אתאיסטים/חילונים כי פחות יש להם אמונה והכרת תודה
אז יותר רע להם
בכללי הדת מרפאת גם חרדות כי מי שיש לו אמונה פחות פוחד למשל מהעתיד שזה משהו שהמון דואגים מידיי לגביו

יש דינים למשל פעם הייתי בדיכאון ולא קיבלתי את זה שאין לי את מה שרציתי למרות שידעתי שהכל לטובה אבל לא עניין אותי לא רציתי משהו יותר טוב זה כנראה היה תיקון על משהו וגם יצא מזה בסוף מטרה כי למדתי שיעור לחיים
יש דברים בלתי נמנעים

זה מתחלק ל2 לדעתי

ברור שיש. זה לא קשור, כאילו יכול להיות אבל אני מאמינה ויצא לי להיות בדיכאון. למזלי זה לא נמשך יותר משבועיים :)

יש אבל הרבה פחות, יש גם הרבה עם פגמים באמונה, לא מחייב שיש קשר לא התעמקתי