מתי הרגשתם בנוח לצאת מהארון?

כשמצאתי את הכומתה שלי בפנים

איכ

למה איכ

אמנם לא יצאתי מהארון מעולם, אבל חברה שלי כן, אז אני יכולה לענות לך בעבורה.
ראשית היא סיפרה לחברה נוספת שלה, שגם היא חלק מהקהילה כמוהה. היא הרגישה יותר בנוח לשתף קודם כל מישהו שחווה דבר דומה לשלה, שהיא תרגיש איתו בטוחה ומובנת. אחרי חצי שנה/ כמה חודשים בערך, היא יצאה גם בפני. כמובן שקיבלתי אותה במלא אהבה, וזה בכלל לא מפריע לי או שינה דבר. היא יצאה בפניי שנה שעברה, והיא מתכננת לצאת השנה ביוני מול ההורים שלה- בעקבות חודש הגאווה (:

תצאי מתי שאת מרגישה מוכנה, ללא לחץ. את מדהימה כמו שאת והנטייה המינית שלך/ זהות מגדרית וכו' לא אומרים עלייך שום דבר או מבדילים אותך לרעה מהשאר. את בן אדם כמו כולם, ולרוב אף טוב יותר- עצם השנאה שלצערי נהוג לקבל עקב היותך להט"בית, מלמדת אותך להיות טובה יותר לאחרים. שלא יחוו את מה שאת חווה. המון בהצלחה ביציאה שלך. מקווה שילך לך טוב ואת מוזמנת לפנות אליי בפרטי מתי שתרצי 3>

הפעם הראשונה שדיברתי על זה עם מישהו וממש חלקתי את הנושא זה היה בגיל 14, בתחילת כיתה ח'. חברה שלי סיפרה לי שהיא התאהבה במישהו טרנס ובגלל שנושא הלהט"ב היה על השולחן החלטתי להיפתח בפניה.
ואז כשהכרתי את החבר הכי טוב שלי שנה אחרי סיפרתי גם לו די על ההתחלה ולא הייתה לו שום בעיה עם זה.

ולפני כמעט חצי שנה ביום ההולדת ה17 שלי החלטתי לעשות את מה שנראה בעיניי כ"הצעד הסופי" ויצאתי מהארון בפני ההורים שלי. לא עשיתי את זה פנים אל פנים, שלחתי לאמא שלי מגילה ארוכה בווצאפ שהשאירה אותה בלי מילים.את המכתב בווצאפ תיכננתי שבועיים לפני, כתבתי בצורה מדוקדת ושקלתי כל מילה, היה לי כל כך קשה לשלוח את זה. הרגשתי כאילו אני קופצת מצוק כשאני לא בטוחה שיש משהו למטה שייבלום את הנפילה.
אבל בסוף התעוררתי בבוקר לחיבוק של אמא, היא אמרה לי שהכל בסדר ושהיא תאהב לא משנה מה.
אבא שלי לעומת זאת אמר שזה בגלל חוסר ההתנסות שלי ובגלל שאני עוד קטנה ושזה יעבור.
הסיטואציה הזו רק הבהירה לי כמה יציאה מהארון היא לא שחור ולבן, זה לא או שמקבלים או שלא. למרות שאמא שלי קיבלה בצורה שלא ציפיתי לה עדיין היה לה קשה עם זה, והיא הייתה כל כך מופתעת ומבולבלת.
והבנתי שברגע שאני יוצאת פעם אחת אני בחיים לא אפסיק לצאת, כל מפגש חברתי יצריך ממני בשלב מסוים לחשוף את זה שוב ושוב.
כי כל עוד להיות סטרייט זו ברירת המחדל תמיד כשיישאלו "יש לך חבר?" אצטרך לסייג ולתקן לחברה.

לסיכום יציאה מהארון זה דבר שלוקח הרבה זמן, והבן אדם הראשון שצריך לצאת בפניו הוא עצמך, לקבל את עצמך מבפנים כדי שאנשים מבחוץ יקבלו אותך. זה תהליך שיכול להיות ארוך וסזיפי אבל שום דבר לא יוכל להחליף את הרגע האחד הזה שבו את יכולה לנשום לרווחה אחרי שהאבן הזו שמרגישה כאילו היא שוקלת טונות ירדה לך מהלב.

אם את צריכה עזרה אני פה להכל, בהצלחה בדרך שלך❤

שואל השאלה:
^וואו תודה רבה, ממש עזרת לי, את מדהימה❤

בשמחה:)