21 תשובות
דחיינות זה אנשים שדוחים דברים כל הזמן
עצלנות זה אנשים שאין להם כוח לזוז ולעשות דברים בסופו של יום זה יכול להיחשב כאותו דבר
מה זה משנה , שתיהם מונעות מהבן אדם להתקדם
S.o
דחיינות היא לא בהכרח נובעת מעצלנות. הרי כשהדדליין מתקרב האדם הדחיין פתאום מתחיל לעבוד במרץ. כלומר יש קשר ישיר ל"מועד ההגשה" של המשימה וכמה הוא רחוק מהיום. הדחיינות נובעת בעיקר מאי היכולת לדחות סיפוקים - להעדיף את הרגעי והעכשווי על פני ארוך הטווח הרחוק. כשאותו "מועד הגשה" מתקרב זה פתאום הופך למיידי ועכשווי ואנו מתחילים לפעול.
הגדרה שונה לדעתי. עצלנות- לא לרצות לעשות דברים שיועילו לנו לטווח הרחוק. דחיינות - לרצות לעשות דברים ולא להוציא את זה לפועל.
נגיד לדוגמא: יש מבחן כלשהו שאדם צריך ללמוד אליו. אדם עצלן לא ירצה להתחיל, אבל אדם דחיין כן ירצה ללמוד ולהתכונן, אבל כל פעם ימצא תירוץ אחר לדחות את התרגול שוב ושוב.
עצלן- לא רוצה ולא עושה. דחיין- רוצה ולא עושה.
מקווה שהבנת
שואל השאלה:
תגובה מס' 1 ומס' 2, בסופו של יום אכן התוצאה היא אותה תוצאה- לשבת בספה ולצפות בטלוויזיה (לצורך העניין, זה יכול להיות כל סיטואציה אחרת משתלמת-עכשווית). השאלה היא מה ההבדל בינהם, מה הגורם לעצלנות ומה לדחיינות. מקווה שהובנתי :)
דחיינות היא גנטית, גם קראתי על זה פעם אם אני לא טועה (אחפש את המאמר) ועצלנות היא שילוב של חוסר מוטיבציה ושאיפות לדעתי.
הנה:
מהו מקור הדחיינות ? מהו ראשיתו? מאיפה הגיע?
דחיינות למרבה הפלא טבועה בגנטיקה האנושית
כ95% מבני האדם סובלים ממנה.
האבולוציה לא שיחררה אותנו ממטרד הדחיינות.
במוח האנושי יש שני מוחות מרכזיים - המוח החושב(רציונאלי), והמוח המרגיש (לימבה).
דחיינות קשורה למוח המרגיש למה שגרם לאבותינו
לשרוד. בעבר היינו לקטים ציידים כך שחשיבה לטווח
הרחוק(המוח החושב) לא הייתה חלק מהותי בהישרדות
ובשביל לשרוד היינו בעיקר חושבים על העכשיו.
אז היינו יוצאים ללקט פירות ולצוד חיות קטנות,
בזמן שהרעב עולה. אוכל לא יכולנו לאגור לתקופות
ארוכות כמו היום, הוא היה נרקב ומסכן את האדם.
אדם רעב = יוצא ללקט/לצוד= שבע
עד הפעם הבאה.
שואל השאלה:
^
תודה רבה, אקרא עוד מעט את המאמר.
ההבדל הוא שעצלנים חושבים שיש ביניהם ההבדל
אנונימית
שואל השאלה:
אוקי, פתחו שמפניה! אה, ותכינו גם ממחטות. אז יש בידי בשורות טובות ובשורות רעות, לכל מאן דהוא החפץ להאזין (כלומר לקרוא): הבשורה הטובה היא שאיני עצלן, יאיי. הבשורה הרעה היא שמסתבר שאני דחיין, ודחיין כרוני כנראה. גם יאיי? זאת אומרת שמוטיבציה יש לי תמיד, וגם כשאין תמיד לאחר ארוחה טובה או שינה מספקת יש לי פול מוטיבציה. ושאיפות ג"כ לא חסר ברוך השם. הבעיה היא שאני לא מנצל את המוטיבציה, או לחילופין לא משתמש בה נכון. אני כזה אומר לעצמי "אוקיי אני אשים שניה את המוטיבציה בצד ואלך לאיזור הנוחות שלי", בעוד שהמוטיבציה אינה נאגרת אלא הולכת לאבדון. בקיצור אני דחיין וצריך לעבוד על זה. אגב אולי את יודעת (enola או כל מי שקרא את המאמר) מה כוונת הכתוב בפסקה הבאה: "בקוריאה הדרומית כ10% מבני הנוער מכורים למשחקי מחשב, והממשלה הקימה מעל 200 מרכזי גמילה. הזוי אה?"- זה בא לקטגר על קוריאה הדרומית, או לסנגר/לצדד? כי על פניו זה נראה חיובי, רק שצמד המילים בסוף ("הזוי אה) ערער את מסקנתי שזה חיובי כלפי קוריאה הדרומית (שהרי רק 10% מבני הנוער מכורים למחשב ויש מעל ל-200 מרכזי גמילה).
דחיינות זה מצב בו לאדם יש משימה כלשהי שהיא קשה/לא מוכרת/ארוכה ומרוב לחץ ורצון לסיים אותה בזמן הוא אפילו לא מתחיל אותה (מה שדיי אירוני, חייבת להגיד..) ועצלנות זה שבכללי אין לי כוח לעשות דברים..
חחח במקרה שלי איזור הנוחות הוא ללכת לישון, בעיה גדולה הדחיינות הזו. לפחות אתה לא עצלן!
ושאלה טובה נראלי שזה דבר טוב, מצד אחד אכפת להם מהנוער ולכן הם פתחו מרכזי גמילה, מצד שני לא חבל על הכסף? סך הכל משחקי מחשב. מה עם התמכרויות לסמים, לאלכוהול, לכדורים וכו' וכו'?
אהה והרבה פרפקציוניסטים הם דחיינים (שוב- למרבה האירוניה)
שואל השאלה:
האירוניה חוגגת היום, אה? אירוניה. ואנולה, אל דאגה איזור הנוחות שלי גם מורכב מאיך לא- שינה (והרבה..). אבל כן לפחות אני לא עצלן. חח הבה ותשמעי קטע; לפני פרסום השאלה נתבקשתי לבחור תמונת נושא, חיפשתי "עצלן" וציפיתי לקבל תמונות של בן אנוש אוחז בכפות ידיו על ראשו או משהו מעין זה שמשדר עצלנות אנושית. מפה לשם אלגוריתם החיפוש לא הבין אותי נכון ואני מקבל תמונות של עצלן, נו בעל החיים הזה. צחקתי קלות והבנתי שנדרש כאן תחכום, אז כתבתי בשורת החיפוש "דיכאון". גאוני, לא? ולגבי דרום קוריאה לכאורה הכותב (ששכחתי את שמו) בא בעדם, אם כי זה באמת תמוה למה אם כבר לא משקיעים את התקציב בבעיות מהותיות יותר. אין אני אומר לך (ולכל הקוראים)- עצלנים אלה. או שמא דחיינים?
חכם ביותר הקטע עם התמונה.
ונראלי שפשוט לא אכפת להם כ"כ משאר הדברים.
נ.ב.
הדילאיי הרב בתגובה מגיע כתוצאה מלמידה :') למרות שאני דוחה אותה בדרך כלל (אפרופו דחיינות) אבל עכשיו אי אפשר.
שואל השאלה:
תודה רבה! :) תמיד אמרו לי שעדיי לגדולות (הם ציפו יותר לתלמיד חכם שישב וילמד תורה כל היום אבל בסדר). לגבי דרום קוריאה אני לא מספיק בקיא מה הולך שם ואיך זה עובד, אז אשאיר את הדיון פתוח. לגבי ה-נ.ב הייתי אומר לך כל הכבוד שאת לומדת אבל ביננו, מה פונקציית שורש תעזור לך בחיים? מערכת חינוך דפוקה וכושלת, מקווה שבדור העתיד הילדים שלי בעזרת ה' יפיקו תועלת אמיתית בבית הספר. בכל אופן עצם הלמידה ראויה להערכה, אז כל הכבוד.
אין דבר! אתה יכול לשבת וללמוד דברים אחרים, לא כולם גדולי הדור חחח העיקר שזה יעניין אותך ובאמת תלמדד
ובטח שהיא תועיל לי בחיים, אתה לא יודע שצריך לפתור פונקציית שורש כשעושים קניות? זה דבר בסיסי ביותר. מערכת החינוך פשוט דואגת שאדע זאת, כדי שאוכל לעשות קניות ולשלם משכנתא (כןכן זה הסוד, ככה משלמים משכנתא).
שואל השאלה:
אני מאד אוהב את ארון הספרים היהודי, מבחינתי להתעמק על פסוק וללמוד תורות וסוגיות שונות יכול להיות מרתק ומחכים, חבויים בספרים ים של חכמה. אלא מה, דעתי היא שלהיות תקוע עם הראש 24/7 מול ספרים זה חסר תועלת. כך שלא הייתי מגדיר את עצמי כתלמיד חכם (בעצם ההגדרה של תלמיד חכם זה לא בהכרח אחד שיושב ולומד כל היום, אלא אחד שיודע הרבה תורה, בכל אופן-) ולא הייתי אומר שאני קובע עיתים לתורה אבל אני בהחלט מכבד ומעריך ועל כן לומד לעיתים, חכמה רבה ודברים מאד יפים אפשר למצוא בספרים ובכלל בהגות היהודית. ולגבי הפונקציית שורש שינית לי את כל הגישה כלפי, זהו אני מתחתן איתה.
בהחלט יש שם דברים מחכימים ומסרים יפים, אבל שוב כמו שאמרת צריך לדעת לשים גבולות לכל דבר. שמחה שאתה מוצא בזה יופי מסוים :) (ההגדרה של תלמיד חכם באמת לא קשורה ללמידה 24/7 גם אדם זקן נחשב לתלמיד חכם כי הוא השיג את החוכמה הזאת מניסיון אישי והתבוננות בעולם, יש עוד כמה פרטים שבטח שכחתי עכשיו).
ואתה יותר ממוזמן להתחתן איתה, בדיוק התגרשנו אז היא רווקה (אלא אם אתה כהן וזה בעייתי).
שואל השאלה:
איני כהן, ולא לוי, היני ישראל- פשוט העם. ויאללה בואי נרים טקס חופה וקידושים. קידושין. ם? ן? גירושים? גירושין? נישואים/ן? חח מה אני משגע אותך. הזמנה תגיע בדואר (ייתכנו עיקובים עקב תקלות בעת ייצור הרחפנים).
לפי האקדמיה: הכל כולל הכל מה שנקרא.
חחח איזה ישןן זה, עדיין לא קיבלתי במבה. ואני אמתין לרחפן שיגיע לבית קברות שלי ככל הנראה. (אני לא אובדנית סטיפס, פשוט מתמטיקה משפיעה עליי).