16 תשובות
הוא לא. זה סיפור מומצא
רצה לבדוק אותם אנא עארף
הוא רצה לדעת אם הם מקשיבים לו
בשביל שהם יתפתו דא
הוא רצה לראות עד כמה מצייתים לו
אנונימית
שואל השאלה:
למה שהוא לא יבטח בהם הרי הוא ברא אותם.. אולי הבריאה שלו לא מושלמת..
למה שהוא לא יבטח בהם הרי הוא ברא אותם.. אולי הבריאה שלו לא מושלמת..
אנונימית
https://youtu.be/_uoercwwl1i
נראלי זה יענה לך מצויין על השאלה
נראלי זה יענה לך מצויין על השאלה
זה סיפור מומצא
אם ה' לא היה בורא דברים אסורים - לא יכונלו להיוות מצווים שלא לאכול דברים אסורים, ואז לא היה לנו על מה לקבל את השכר, מה שהיה מבטל את הסיבה שנבראנו - לתת לנו שכר נצחי לעולם הבא.
העץ היה ראוי לאכילה, פשוט אסור, והאמת באופן זמני - עד סוף יום השישי, ובשבת אחרי הקידוש ה' היה מתיר בו באכילה.
ולמה שיבטח בנו? אנחנו, לעומתנו, באמת לא מושלמים, עבודה שנכשלנו.
העץ היה ראוי לאכילה, פשוט אסור, והאמת באופן זמני - עד סוף יום השישי, ובשבת אחרי הקידוש ה' היה מתיר בו באכילה.
ולמה שיבטח בנו? אנחנו, לעומתנו, באמת לא מושלמים, עבודה שנכשלנו.
אנונימי
הסיפור הזה לא בדיוק אמיתי ואני אומר בלור בחור דתי. זה בא לתאר את טבע האדם. אני חא אתחיל לפרט כי זה ארוך.
כדי להעמיד אותם בנסיון ולראות עד כמה הם מקשיבים לו כביכול
כדי להעמיד אותם בניסיון ולצפות מהן שיעמדו! הרבה דברים הקב''ה בורא כדי שינסו אותנו וכדי שנעמוד בניסיון שה' יוכל ''לצ'פר'' אותנו יותר!
הרע קיים, הוא נותן לנו את האפשרות לבחור בו או בטוב
הסיפור הוא בעצם מיתוס האמור לענות על שאלה תיאולוגית - אם אדוניי הוא אל כל־יכול, טוב לחלוטין ויודע כל אז מדוע עולמנו אינו מושלם? מדוע יש סבל ורוע? מדוע הוא לא פשוט מעניק לנו חיי אושר בעולם אוטופי?
סיפור הבריאה מציג את האל כבורא יחיד שקדם לעולם, הוא ברא לבדו את השמיים והארץ והעולם נוצר באופן מסודר ולא תוך מלחמה בכוחות הכאוס כיוון שהוא ריבון לכל הכוחות; גרמי השמיים, איתני הטבע והתנינים הגדולים - זוחלים מיתיים רבי־עוצמה - ובכך הסיפור מבסס אותו כבורא כל־יכול וריבון ללא כל מאבק כדי לשלוט בעולם.
סיפור גן־עדן ממשיך מכאן, אחרי שביססנו שהבורא הוא אכן כל־יכול ואין כוח יריב לו שיביא את הרע, ועוסק בשאלה למה העולם מכיל רוע וחולי? הוא מתאר גן נפלא שבו יש נהרות, שפע ועצי־פרי בכל פינה, בדיוק מה שהיינו מצפים שהבורא הכל־יכול והמיטיב יברא. ברם, אחרי שנברא האדם אלוהים מזהיר אותו שלא לאכול מפרי עץ הדעת טוב ורע אך הנחש הערוּם (=ערמומי וחכם) מערים על האישה ומשכנע אותה לאכול מהפרי ולשכנע את אישהּ לאכול בעצמו.
אחרי שאדם וחווה אכלו מהפרי הם הפכו ליצורים עצמאיים, לפני כן הם היו תמים ולא ידעו את הרע ולכן יכלו להשאר בגן ולחיות בחסד האלוהי אך כעת הם צריכים אבדו את התום ולכן אינם יכולים להישאר בגן, הם יצטרכו לדאוג לעצמם ולעבוד את האדמה ולבחור בטוב. חשבי על כך כמו ההבדל בין תינוק לבין אדם בוגר - התינוק חי בחסד, הוא אינו עובד ומקבל את כל צרכיו מהוריו, אך הוא אינו יודע להבדיל בין טוב ורע; כשהוא יגדל הוא ילמד להבדיל בין טוב ורע ויצטרך ללמוד לדאוג לעצמו ולבנות לעצמו חיים.
נ"ב קראתי לסיפור מיתוס, כי המשמעות של מיתוס היא סיפור מרכזי מבחינה תרבותית ודתית. סיפורי המקרא הם סיפורים בעלי משמעות דתית מובהקת ולכן הם מיתוסים, בין אם יש בהם אמת או לא. מיתוס לא מתייחס לאמיתות הסיפור אלא למשמעות התרבותית שלו.
סיפור הבריאה מציג את האל כבורא יחיד שקדם לעולם, הוא ברא לבדו את השמיים והארץ והעולם נוצר באופן מסודר ולא תוך מלחמה בכוחות הכאוס כיוון שהוא ריבון לכל הכוחות; גרמי השמיים, איתני הטבע והתנינים הגדולים - זוחלים מיתיים רבי־עוצמה - ובכך הסיפור מבסס אותו כבורא כל־יכול וריבון ללא כל מאבק כדי לשלוט בעולם.
סיפור גן־עדן ממשיך מכאן, אחרי שביססנו שהבורא הוא אכן כל־יכול ואין כוח יריב לו שיביא את הרע, ועוסק בשאלה למה העולם מכיל רוע וחולי? הוא מתאר גן נפלא שבו יש נהרות, שפע ועצי־פרי בכל פינה, בדיוק מה שהיינו מצפים שהבורא הכל־יכול והמיטיב יברא. ברם, אחרי שנברא האדם אלוהים מזהיר אותו שלא לאכול מפרי עץ הדעת טוב ורע אך הנחש הערוּם (=ערמומי וחכם) מערים על האישה ומשכנע אותה לאכול מהפרי ולשכנע את אישהּ לאכול בעצמו.
אחרי שאדם וחווה אכלו מהפרי הם הפכו ליצורים עצמאיים, לפני כן הם היו תמים ולא ידעו את הרע ולכן יכלו להשאר בגן ולחיות בחסד האלוהי אך כעת הם צריכים אבדו את התום ולכן אינם יכולים להישאר בגן, הם יצטרכו לדאוג לעצמם ולעבוד את האדמה ולבחור בטוב. חשבי על כך כמו ההבדל בין תינוק לבין אדם בוגר - התינוק חי בחסד, הוא אינו עובד ומקבל את כל צרכיו מהוריו, אך הוא אינו יודע להבדיל בין טוב ורע; כשהוא יגדל הוא ילמד להבדיל בין טוב ורע ויצטרך ללמוד לדאוג לעצמו ולבנות לעצמו חיים.
נ"ב קראתי לסיפור מיתוס, כי המשמעות של מיתוס היא סיפור מרכזי מבחינה תרבותית ודתית. סיפורי המקרא הם סיפורים בעלי משמעות דתית מובהקת ולכן הם מיתוסים, בין אם יש בהם אמת או לא. מיתוס לא מתייחס לאמיתות הסיפור אלא למשמעות התרבותית שלו.
אנונימי
אם נקרא את הסיפור בדרך הפשט נראה שאלוהים חשש שהאדם ישתווה לו, הנחש אומר זאת בעצמו ועל אף שאי־אפשר בהכרח לסמוך על הנחש בהמשך כתוב:
"כב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, לָדַעַת, טוֹב וָרָע; וְעַתָּה פֶּן-יִשְׁלַח יָדוֹ, וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם. כג וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים, מִגַּן-עֵדֶן--לַעֲבֹד, אֶת-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר לֻקַּח, מִשָּׁם. כד וַיְגָרֶשׁ, אֶת-הָאָדָם; וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן אֶת-הַכְּרֻבִים, וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר, אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים." ~ בראשית, פרק ג, פסוקים כב-כד.
האדם אכל מעץ הדעת טוב־ורע וידע להבדיל בין טוב ורע כמו אלוהים, בניגוד לשאר החיות, ועכשיו אלוהים חושש שהוא יאכל גם מעץ החיים ויחיה לעולם.
בהמשך יש לנו את סיפור מגדל בבל שבו אנשי בבל מנסים להגיע לשמיים ואלוהים עוצר אותם ומבלבל את שפתם כדי שלא יוכלו להצאגד שוב לשם כך.
אמנם זה קצת מוזר שסיפור תאיסטי יציג את האל באור כזה, אבל סיפורים דומים קיימים לגבי אלוהי האזור ולכן זה לא בהכרח מפתיע, האלוהים מענישים את בני־האדם על כך שהם מנסים להתחקות אחריהם זה מיתוס נפוץ במזרח הקדום.
"כב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, לָדַעַת, טוֹב וָרָע; וְעַתָּה פֶּן-יִשְׁלַח יָדוֹ, וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם. כג וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים, מִגַּן-עֵדֶן--לַעֲבֹד, אֶת-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר לֻקַּח, מִשָּׁם. כד וַיְגָרֶשׁ, אֶת-הָאָדָם; וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן אֶת-הַכְּרֻבִים, וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר, אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים." ~ בראשית, פרק ג, פסוקים כב-כד.
האדם אכל מעץ הדעת טוב־ורע וידע להבדיל בין טוב ורע כמו אלוהים, בניגוד לשאר החיות, ועכשיו אלוהים חושש שהוא יאכל גם מעץ החיים ויחיה לעולם.
בהמשך יש לנו את סיפור מגדל בבל שבו אנשי בבל מנסים להגיע לשמיים ואלוהים עוצר אותם ומבלבל את שפתם כדי שלא יוכלו להצאגד שוב לשם כך.
אמנם זה קצת מוזר שסיפור תאיסטי יציג את האל באור כזה, אבל סיפורים דומים קיימים לגבי אלוהי האזור ולכן זה לא בהכרח מפתיע, האלוהים מענישים את בני־האדם על כך שהם מנסים להתחקות אחריהם זה מיתוס נפוץ במזרח הקדום.
אנונימי
יש כמה תשובות לשאלה הזו. אלוהים ברא את אדם וחווה ואת האנשות בשביל להטיב איתם. עם זאת, אלוהים לא רצה שנהיה רובוטים מתוכנתים שעושים מה שהמתכנת אומר. הוא רוצה שתהיה לנו בחירה חופשית ולכן הוא ברא את עץ הדעת ואת האפשרות לחטוא. עם הדעת הוא האפשרות לחטוא וללכת נגד ה'. אם אלוהים לא היה בורא את עץ הדעת לא הייתה לנו בחירה חופשית.
בחירה חופשית מאפשרת לנו קשר עם הבורא. אלוהים הוא אבא שלנו. אלוהים לא רוצה ליצור אותנו ולא להיות בקשר איתנו. בדיוק כמו אבא במציאות - אף אחד לא מביא ילדים ואז מנתק קשר איתם. כך גם אלוהים. הוא רוצה קשר איתנו. הבחירה שלנו במצוות נותנת לנו חלק בבריאות העולם ובתיקון, חלק ממשי. אלוהים רוצה לקרב אותנו לתכונות שלו, בדיוק כמו אבא שמחנך את בנו. כפויות טובה כנראה לא תכונה אלוקית. הכרת הטוב היא כנראה כן תוכנה אלוקית. לכן יש לנו בחירה חופשית.
יתר על כן, ייתכן שאם אדם וחווה היו עומדים בניסיון - בסופו של דבר היה ניתן להם רשות לאכול מעץ הדעת או שהוא היה מוסר. בנוסף, אם אדם וחווה לא היו זורקים אחראיות, אומרים את האמת ומתנצלים - ייתכן שהיה נסלח להם לחלוטין.
בחירה חופשית מאפשרת לנו קשר עם הבורא. אלוהים הוא אבא שלנו. אלוהים לא רוצה ליצור אותנו ולא להיות בקשר איתנו. בדיוק כמו אבא במציאות - אף אחד לא מביא ילדים ואז מנתק קשר איתם. כך גם אלוהים. הוא רוצה קשר איתנו. הבחירה שלנו במצוות נותנת לנו חלק בבריאות העולם ובתיקון, חלק ממשי. אלוהים רוצה לקרב אותנו לתכונות שלו, בדיוק כמו אבא שמחנך את בנו. כפויות טובה כנראה לא תכונה אלוקית. הכרת הטוב היא כנראה כן תוכנה אלוקית. לכן יש לנו בחירה חופשית.
יתר על כן, ייתכן שאם אדם וחווה היו עומדים בניסיון - בסופו של דבר היה ניתן להם רשות לאכול מעץ הדעת או שהוא היה מוסר. בנוסף, אם אדם וחווה לא היו זורקים אחראיות, אומרים את האמת ומתנצלים - ייתכן שהיה נסלח להם לחלוטין.