עד כמה זה רע שאני עדיין בוכה כשאני נזכר בה?

זה בא בעיקר בלילות, אני מכבה את הפלאפון והכל חשוך, ואני מתחיל פשוט לבכות על הכרית איזה רבע שעה לפחות. ביום יום אני מתחיל לשכוח אותה, אבל כשהיום נגמר ויש שקט אני נזכר בתקופה שלנו יחד ולא מצליח לעצור את הדמעות.
אני מרוסק מבפנים אבל לא מראה את זה לאף אחד וזה הופך הכל ליותר קשה ונאגר בתוכי ויוצא בצורה של בכי. זה בכלל בסדר להמשיך לבכות ולהיות עצוב גם אחרי ארבעה חודשים שנפרדנו?