אני מרגישה תחושת ריקנות.

קרה לי , חיכיתי למשהו שירגש אותי וזה עבד לרגע

שואל השאלה:
מה עשית שיעבור אני ממש רוצה להעביר את זה באלי למות

אני מסכימה איתך. אני עוברת את התקופה הזאת עכשיו

קרה לי
הלכתי למדא לול

לך לרוץ ותרשם לחדר כושר

לדעתי לגשת לטיפול זאת האופציה שהכי טוב חהמליץ עליה כמובן תלוי אל מי את הולכת ומה רמת החיבור בינכם אבל אני לא חושבת שכדי לך לקבל תשובות מאנשים שהם לא אנשי מקצוע

שואל השאלה:
לא טיפול או משהן אני ילדה שמחה בכללי אבל יש עכשיו ממש תקופה ארוכה שזה קורה לי כל הזמן

זה קרה לי. ועדיין קורה לפעמים. מה שעוזר לי זה פשוט "להתפתח", אם זה הגיוני. אני לומדת דברים שמעניינים אותי וקוראת ספרים, וגם יוצאת לריצות.

לפתח תחביבים- אם את לא יודעת מה התחביבים שלך פשוט להתחיל להתנסות בכל מיני דברים- כל מיני סוגי ספורט- הגנה עצמית/ריקוד/יוגה/מה שעולה לך. אולי ללמוד שפה, אולי לצייר. פשוט להתנסות ולראות מה מושך אותך יותר. ללמוד כל מיני דברים- ע"י קריאת ספרים- ידע זה כוח, כוח זה ביטחון. תתעסקי בדברים של פיתוח עצמי ואת לגמרי תרגישי שהחיים שלך מעניינים. לצאת יותר החוצה- להכיר את הארץ יותר, אולי להרשם לתנועת נוער

יקרה,

נתקלתי בהודעתך והיה לי חשוב להגיב לה. שומעת אולי את הקושי שההתמודדות מביאה עימה, התחושות הקשות שכנראה מגיעות בעוצמה גבוהה.. ואני משערת כי ההרגשה שאין למי לפנות עלולה לערער ולפעמים היא עשויה להפריע גם בהתנהלות היום יומית. האם יש מישהו שאת סומכת עליו שתוכלי לשתף אותו ברגשותייך?

בנוסף, אם תרגישי צורך באוזן קשבת אני מזמינה אותך לשוחח איתנו בצ'אט בשיחה אנונימית. נקשיב, נתמוך וננסה לסייע.

שלך,
מתנדבת סה"ר.