אני מרגישה בדיכאון, מהצבא וכשאני באה הבייתה אין לי עם מי לצאת ואני מרגישה שאין כבר משמעות לחיים

היי אהובה. מעריכה מאוד את השיתוף. קודם כל, יש משמעות לחיים שלך כי כרגע נתת לי את בעצמך משמעות. זה אומר שהחיים שלך מלאי משמעות, כל מילה, מבט הם משמעות, ועם מילים כמו שלך, אני בטוחה שהמילים, המבטים, לא מפסיקים לשמח, להרגיע אחרים. דבר שני, אולי זו מערכת שלא מתאימה לך. אל תישארי במקום שגורם לך להרגיש ככה, אני יודעת שלצאת מהצבא שקשה, אבל אני מכריה מישהי שעשו לה בדיקות פסיכולוגיות והחליטו לשחרר אותה, אולי זו אםשרות גם בשבילך, ואם בכל זאת, הצבא הוא דבר שחשוב לך, ואת מרגישה שיש לך מה לתרום שם, תילחמי על זה! כי את לוחמת! רק מעצם זה ששיתפת בקושי הגדול הזה אני יודעת שאת לוחמת! יש הרבה תחלופות, בואי נבחר בתחלופת החיוך, גם כשקשה, נחייך, תדעי שאת חשובה בעולם, ושאנשים אוהבים אותך. שמעתי פעם ילד מקסים וחכם שחולה במחלה מסובכת אומר שאחד מהכלים שלו לאושר, זה להקיף את עצמו באנשים שאוהבים אותו והוא אוהב אותם. משפחה, חברים. תעזרי בהם, הם אוהבים אותך והם שם בשבילך, אני בטוחה בכך, פני אליהם, תני להם את הצ'אנס ואת הזכות לראות את החיוך היפה שלך. בהצלחה, תמיד פה לעזרתך.

שואל השאלה:
תודה רבה הצלחת להוריד ממני דמעות
וזה ממש מחזק המילים שכתבת

שואל השאלה:
תודה על החיזוקים זה עוזר מאוד ואני אכריח את עצמי להיות מוקפת יותר באנשים
ואולי בהמשך ללכת לטיפול מקצועי

יקרה,

נתקלתי בהודעתך והיה לי חשוב להגיב לה. שומעת אולי את הקושי שההתמודדות מביאה עימה, התחושות הקשות שכנראה מגיעות בעוצמה גבוהה.. ואני משערת כי ההרגשה שאין למי לפנות עלולה לערער ולפעמים היא עשויה להפריע גם בהתנהלות היום יומית. האם יש מישהו שאת סומכת עליו שתוכלי לשתף אותו ברגשותייך?

בנוסף, אם תרגישי צורך באוזן קשבת אני מזמינה אותך לשוחח איתנו בצ'אט בשיחה אנונימית. נקשיב, נתמוך וננסה לסייע.

שלך,
מתנדבת סה"ר.

תקשיבי אני כלכך מזדהה איתך אני מרגישה כאילו אני כתבתי את זה אחותי
הצבא ממש דפק אותי נפשית ומה שעוד יותר מכעיס זה שלאף אחד לא אכפת.
שלחי לי הודעהה

ואם תשתפי את האנשים שעוד קרובים אלייך במה שאת עוברת ? תני להם להבין מה קורה אצלך ואיך את מרגישה, גם בשביל שיהיה למי לפרוק וגם כדי להציל את הקשרים שאת מרגישה שנפרמים.. זה מן מעגל כזה, את מרגישה לא טוב ואז דועכת עוד ועוד, חשוב לעשות צעד אחד קטנצ'יק שיוציא אותך מהבוץ הזה, ספרי לאבא שלך למה הגבת כמו שהגבת וכאלה.
מקווה שעזר, את לגמרי מסוגלת, יש לך מה שצריך להתמודד

שואל השאלה:
אני אנסה לדבר איתם