קטע שכתבתי ליום הזיכרון, אשמח שתקראו

יום הזיכרון
יום כל כך עצוב וכואב, כל שנה בזמן הטקסים בבית הספר, הידיים רעדו בזמן שניגנתי והלב נשבר.
בשנה שעברה, הייתי בכיתה יב'
אני זוכרת שהתנגן השיר "בלדה לחובש" והדמעות לא הפסיקו לזלוג,
לא הרבה יודעים אבל זה היה הרגע שבו ידעתי שאני אהיה חובשת בצבא.
השנה אני על מדים,
והיום הזה הופך להיות עוצמתי ומרגש הרבה יותר, ואחרי שנלחמתי, הגשמתי את החלום, להיות חובשת
וביום הזה אני זוכרת. את כל אותם החיילים, שמי היה מאמין אבל הם בגיל שלי, עוד ילדים. ילדים שנהרגו בטרם עת, שחירפו נפשם, שהקריבו את גופם, למען המדינה.
אני עומדת בצפירה בגאווה אך גם מרכינה את ראשי לזכר הנופלים.
וזוכרת, שלכל חלל יש מאחוריו משפחה, היו לו תקוות, חלומות, שאיפות שכבר לעולם לא יתממשו. זוכרת את כל אותם הנרצחים בפעולות האיבה, החפים מפשע.
זוכרת את כולם ומבטיחה לקיים את מה שנשבעתי אליו בעודי עומדת דום לצד השיר "בלדה לחובש" בסיום הקורס חובשים,
"שומר אחי אהיה תמיד".