למה בעצם בתחום הפסיכיאטריה לא מכירים תסביכי אב כהפרעה/מחלה נפשית?

בתור אחת שסובלת מההפרעה הזאת באופן יום יומי (ולא אני לא סתם עוד אחת שאוהבת גברים יותר מבוגרים ממנה אז היא חושבת שיש לה דאדי אישיוז) אני תלותית ברמות בכל גבר שנותן לי טיפה של תשומת לב, אני צריכה שמישהו יחליט עליי ויהיה סמכותי עליי ואם לא אז זה פשוט לא מושך אותי, אני רוצה שידאג לי באופן אובססיבי וישלוט חי על כל צעד בחיים, אני מפחדת מאבא שלי, המצב רוח שלי תלוי במצב רוח של הגבר שאיתי, אני מחפשת תשומת לב באופן תמידי מגיל קטן, אני תמיד רוצה להיות מושכת, לא משנה מי הבן אדם שמולי. אני חושבת שזה כל מה שיש בי, אני מדמיינת שיאנסו אותי, קשה לי לקבל אהבה אמיתית מאנשים כי אני חושבת שזה לא מגיע לי
ועוד מלא תסמינים של דאדי אישיוז
זה באמת מחלה שאני מתמודדת איתה ביום יום
אז למה? למה אין דבר כזה אבחון של תסביכי אב? טיפול מסויים וספציפי?