אני כך אוהבת את בת דודה שלי הקטנה ואני מרגישה כל כך הרבה רגשות אשם

היא תמיד אהבה אותי ולא הייתי מתיחסת אליה היא הייתה רוצה לנשחקוהייתי מתחמקת אומרת שאני לא רוצה שנשחק והייתי פוגעת בה והיא תמיד כל כך אהבה אותי
לא היו לי חברים אף פעם
אף פעם לא באמת הבנתי את זה עד היום שהבן אדם שהכי אהב אותי בעולם מכולם והאדם שהכי רצה להיות בחברתי בעולם הזה
הייתה היא
תמיד כשהייתי הולכת לשיעור פרטי או משהו היא הייתה מחבקת אותי כזה אומרת לי : אני אתגעגע אלייך אור ... ונותנת לי חיבוקי
אומרת: אני בחיים לא אעזוב אותך, גם כשתלכי לבית הספר אני אבוא איתך
ועל ביחד תמיד
ואני זבל מחורבנת כמוני אמרתי כזה : אה ועשיתי אנחה ואמרתי דיי אמילי לא תבואי לכל מקום שאני הולכת נו באמת
דיי כבר;
!
כי בגלל שלא היו לי חיי חברה לזה עצבן אותי האמירה הזו

אני רוצה למות מהיחס שהייתי נותנת לה
היא הייתה עושה לי ציורים וברכות ולא הייתי מתייחסת והייתי אומרת יפה יפה ולא לוקחת את זה אפילו
היא הייתה רוצה להצטלם ולא הייתי מתיחסת אליה ולא מסכימה
דיי בא לי למות !!!!!
אני אוהבת אותה יותר מכול אחד בעולם
ועכשיו אני מבינה את זה
היא מלאך
איך לבלות איתה יותר זמן ?
מה לעשות??