אני סופר עצובה מזה -

הפחד שלך לגיטימי לגמרי, גם אני הרגשתי ככה כשסיימתי תיכון. כל תקופה עתידה להסתיים, זה קטן עלייך. את יכולה לשמור על קשר ולבקר את המורות שהתחברת אליהן, זה קשה להתקדם הלאה בכוחות עצמך אבל אני מאמינה שתצליחי, זה חלק בלתי נפרד מהחיים. את תמיד תכנסי למסגרות חדשות, תכירי אנשים ותיפרדי מהם. שום דבר לא נצחי, קחי את זה בקלילות

אני גם במצב שלך, כיתה יא ואני מאוד מזדהה איתך. אמנם אין לי מורים שנקשרתי אליהם יותר מידי (יש לי מורים שאני מחבבת ושזה הדדי ואני בסדר עם המורים שלי אבל לא עכשיו כמו שתיארת), אבל כן זה עדיין מלחיץ. זה כאילו זהו, הילדות שלך נגמרה ואת מתחילה את החיים שלך בתור אדם בוגר. את דואגת לעצמך, את אחראית לעצמך (כאילו יש גם את הצבא אבל זה לא שזה לא גם מפחיד), מאבדים חברים כתוצאה מניתוק קשרים, אין יותר את השגרה החוזרת הזו שבאים לבית ספר, רואים מורים ומשתעממים בשיעורים, חברים בהפסקות ואחכ זמן חופשי או זמן בו את לומדת בבית. זו התחלה חדשה, שינוי אדיר בחיים שלך וזה סופר מלחיץ. כאילו, את אשכרה אדם בוגר. אני עדיין זוכרת את היום הראשון שלי בכיתה א וגם את היום הראשון בכיתה יוד שתכלס זה ממש לא מזמן אבל הזמן שעבר ממנו עד עכשיו זה פחות מהזמן שנותר לנו להיות תלמידות. אני ממש שוקלת ללכת לשנת שירות ולדחות את הגיוס שלי בשנה ואז זו גם חווייה כל הקטע של הקומונה וגם זה דוחה לך את ההתבגרות בשנה שזה גם נחמד.

זה קשה, אבל אל תפחדי מזה.דבר ראשון את לא חייבת להתנתק. אם המורות האלו באמת דואגות לך הן ישמרו איתך על קשר גם אחרי התיכון. אני בקשר עם מורות מהתיכון שלי גם הרבה אחרי שסיימתי
דבר שני את תפגשי אנשים חדשים שיהיו מדהימים לא פחות