תקשיבו יש לי ביום שישי מבחן

זה שזה יום השואה לא אומר שאסור לנוח לשמוח או ללמוד או לעשות דברים. צריך להבדיל בין מה שהמדינה החדירה לנו למוח לבין המציאות. לא יקרה שום דבר אם תלמדי ביום הזה, לא צריך להיות בעצב 24/7 , גם בימים אחרים אפשר תמיד להיזכר בהם ולא לעשות דבר ולאוו דווקא ביום הזה. את נזכרת ועושה דברים בכל אופן למענם.

את יכולה לנסות לדבר איתה אולי היא תתחשב בך

''פרזיט וסציומט לדעתי''

לול

^^יודעת מה?
לפחות שלא יעמוד אבל הוא מדבר בזלזול רצח

א. מי אתה ומי כולם שיקבעו מה זה כבוד עבורי?
ב. יש לי סיבות למה אני לא עומד:

1. מנהג גויים
2. לא רואה סיבה לעמוד באמצע החדר שלי בבית כשאף אחד לא רואה אותי, את מי אני מכבד? סתם לעמוד? המתים לא רואים אותי הריי, לא מבחינה דתית ולא משום בחינה. עדיף לקרוא תהילים, אני יכול להיזכר בהם גם בכל יום שעה ודקה ולאוו דווקא מה שהמדינה הגדירה לי.
3. גם כשאני יושב אני שומע ונזכר בהם, אני לא חייב לקחת את 2 רגליי בשביל להגיד ''אני מכבד'' ולא לזוז ולעמוד דום. אני לא רואה הבדל אם אעמוד גם חצי שעה אחרי דקה ואזכר בהם לבד. אני לא חייב לעשות מה שכולם עושים במדינה בגלל הצפירה.



זה הופך אותי לחרא? וכל המושגים שהגדרת למי שלא עומד? אתה מכיר את האנשים שלא עומדים? אתה יודע מי הם באמת? אנשים טובים או לא? אופי? למה אתה טוב יותר מהם ובן אדם טוב רק בגלל שאתה עומד והם לא?.. קצת הגיון בחייאת. ואני מדבר בתור אחד שגם היה בצבא.

תשמע לא לעמוד בסדר בחירה שלך
אבל אתה מדבר בזלזול של החיים על השואה..

מי קבע שאני מזלזל ? אתם? או מה שיש לי בלב באמת?

אני לא מזלזל באף נפטר, אני יותר קיצוני מכם אם כבר בדבר הזה בתור אחד ''דתי'' או יותר נכון יהודי שמתחזק וכואב לו על המתים ועל כל חייל ואדם שמת בשואה.

כל אחד והדרך שלו לכבד