אמא שלי נפטרה וקשה לי איך ממשיכים?

משתתפת בצערך
קחי חיבוק וירטואלי ❤
זה קשה ... לדעתי קחי הפסקה עכשיו מהכל

משתתף בצערך :(

אני מבינה שזה קשה,אמא שלי נפטרה מסרטן שבוע אחרי שהתגייסתי.
הדבר הכי חשוב זה לנסות לדבר עליה עם משפחה וחברים ואפילו פסיכולוג אם את יכולה להרשות את זה לעצמך.
ככל שתדברי על זה יותר, יהיה לך יותר קל להתמודד עם זה.
שלא תחשבי שהאבל עובר כי הוא לא אבל לאט לאט החיים מאמצים שגרה חדשה שעוזרת להכל להראות פחות מפחיד.
אל תדחיקי רגשות כי זה רק מעצים את תחושת האבל ובחודשים הראשונים תקיפי את עצמך בחברה כי לי זה היה נורא קל להישאב לתחושת הדיכאון והאובדן מה שתרם לתחושת אומללות ובדידות כללית.
והכי חשוב זה לנסות לעשות דברים שמשמחים אותך וגורמים לך להפוגה ברגשות השליליים עד שהכל שוכך מעט ואת כבר לא מרגישה שאת טובעת עם האבל.

לאט לאט את מתרגלת לאבל,
הכי חשוב באמת זה שתנסי לכייף כמה שיותר ובאמת לדבר על זה,
(אבא שלי נפטר אני מבינה אותך)

אני משתתפת בצערך ומעריכה את הכנות שלך והעובדה ששיתפת אותנו בזה
זה אף פעם לא יהיה פשוט אבל מה שתמיד מחזק זה לחשוב מה היא הייתה רוצה
היא הייתה רוצה שתהנה ושתראה את החיים רק בטוב, ושתזכור אותה ואת התקופה שהייתה לכם יחד באופן הכי טוב ומיוחד שיש
אני מאחלת לך שתצליח להתאושש ולהבין שהחיים ממשיכים למרות הכאב החזק שמציף את הלב ולא מרפה, אבל בסוף כמו כול דבר לומדים לחיות עם זה
גם אני איבדתי את סבא שלי, שהיה לי דמות אב, אני יודעת שזאת לא אמא ואני לא מעזה להשוות
אבל חשוב לי שתדע שתמיד צריך לבחור בחיים ולמצוא לך סביבת אנשים שכשאתה איתם אתה יכול להגיד את זה הבית שלך
וללכת בדרך הטובה והישרה כי משם אפשר לצמוח מהכאב ולראות את הטוב.
אז איך ממשיכים בחיים בלי אמא?
זה קשה מאוד מאוד, אבל תמיד לזכור מה היא הייתה רוצה ולהגשים לה את זה.
לדבר עליה תמיד ולזכור שהיא שומעת
ולחשוב שאומנם זה יהיה עוד המון המון שנים, אבל אתם בסוך תיפגשו שוב ותתאחדו.
ועד שזה יקרה יש עוד עשרות שנים שבהם אתה צריך לחיות בשלום עם עצמך ולהבין שאתה בעולם בשביל הטוב
אני מאחלת לך רק אושר ותקום כול יום עם חיוך על הפנים ותבין שלחיות עם הכאב זה עדיף מאשר לתת לו לנצח.

אני ממש מצטערת בשבילך, אני לא רוצה חס וחלילה להשוות אבל כשסבא שלי נפטר עזר לי מאוד לבכות, זה משחרר נורא

אני משתתפת בצערך מעומק נשמתי.

ברוך דיין האמת!

הדבר היחיד שאני יכולה להגיד לך זה שתמצאי מקום שתהיי שם לבד (בחדר שלך, בשדה, מקום שאין שם אנשים בדרך כלל או שעוברים שם קצת אנשים) ותדברי עם הקדוש ברוך הוא-הבורא הרחמן הכל יכול, תדברי איתו במילים שלך, תשפכי הכל לפניו, כל הקשיים שלך, כל מה שמעיק עלייך, ובעזרת ה' הוא ירפא את מכתך ואת צערך!

תנוחמי מן השמים

מקווה שתיקחי את עצתי כי באמת זו העצה הכי טובה ובעצם העצה היחידה שתעזור באמת.

אנונימית יקרה,
קראתי את הפוסט שהעלית ולא יכולתי להישאר אדישה. נשמע שאימא הייתה כל כך משמעותית בחייך ואת כואבת ואפילו מבכה את פטירתה ולא יודעת איך להמשיך. אני יכולה לשער איזו מתנה נפלאה נתנה לך אימא בתמיכה החיובית במשך שנות המחלה שלך ואפילו בהיותה ביום ההולדת שלך. כאילו לא רצתה לעזוב אותך ביום חגך. כמה זה ודאי מנחם ועם זאת כמה זה ודאי מכעיס, מתסכל ואפילו מדכא. כמה כוח יש ודאי למילים שנשארו בזיכרונך. כמה עוצמה יש לחוויות שנחרטו בתוכך. כמה אהבה ונתינה נשארו נצורים בליבך להמשך החיים.
יקרה, חשוב שתשתפי מישהו קרוב מהמשפחה או מהחברים ואולי אפילו איש מקצוע במה שעובר עליך.
אני מתנדבת בסה"ר (סיוע והקשבה ברשת) ואני מזמינה אותך לדבר עם המתנדבים בצ'אט האנונימי שלנו ואולי למצוא הקלה לרגשות ולתחושות שמציפים אותך וביחד לחשוב על הצעדים קדימה.
משתתפת בצערך!
שלך,
מתנדבת סה"ר