4 תשובות
אני מבינה אותך והרבה אנשים מרגישים ככה ככל שגדלים ומתבגרים והעולם כאילו נהיה דוחק ומפחיד יותר, במיוחד אחרי הקורונה וכל הבדידות הזאתי. אני פה בשבילך, חשוב לי שתדע שזו סירה שאתה לא לבד בה לא משנה כמה אנשים נראים מאושרים יש להם שדים ועצב והם מרגישים נוראי ובדיכאונות וחרדות שלא מודעים אליהם, אני מקווה שתהיה מאושר ושתצא מזה, מאחלת לך ללכת לטיפול שיוכל לשקם לך את זה, שתאכל טוב, תמצא שגרה, חברים טובים שאוהבים אותך ואתה נהנה מהחברה איתם ומזין אותם נפשית והם אותך, זוגיות בריאה, אני מאמינה שכל זה יקרה ואני מאחלת לך לצאת מזה ולמצוא מה עושה לך טוב❤
תמיד פה
תמיד פה
שואל השאלה:
תודה רבה את מדהימה!
תודה רבה את מדהימה!
מבינה אותך לגמרי.
אם אתה רוצה אוזן קשבת מוזמן לשוחח איתי בפרטי.
אם אתה רוצה אוזן קשבת מוזמן לשוחח איתי בפרטי.
היי יובל,
קוראת את הפוסט שלך וכבר מהתמונה עולה תחושת הייאוש והטביעה בתוך המחשבות על המוות. שומעת בדבריך את החרדה שאולי אתה נמצא בה סביב המחשבות החוזרות על הרצון לסיים את החיים. לא יכולה לתאר לעצמי כמה מבהיל זה ודאי להרגיש כלוא בתוך עצמך, כשהתחושה שמציפה היא ודאי בעיקר ריקנות. ממה ששיתפת בולט שתחושת ההתפרקות הזו כנראה מטלטלת אותך מאוד עד כדי כך שהגוף עצמו מגיב בעוצמה, כאילו שולח לך סימנים שתשים לב.
אני שומעת כאן בין המילים יחד עם הסבל גם אולי קול שבוחר לראות סיכוי לתקווה, קול שהצליח למצוא כוחות לכתוב ולשתף כאן למרות המצוקה וחוסר האונים שחונק.
יקר, הלוואי והיתה לי דרך להעלים את כל המחשבות האובדניות הכואבות שעולות בלילה, אבל אולי לשתף מישהו כמו בן משפחה קרוב או יועצת בית הספר על מה שאתה חווה יכול לעזור לך לעשות סדר במחשבות, ולהקל מעט את הכאב.
בנוסף אני מצרפת לך כאן קישור לפודקאסט "לא טוב לי", אולי יעניין אותך לשמוע את הפרקים על אובדנות או דיכאון כדי לקבל עוד מידע וכלים https://sahar.org.il/podcasts/
חוץ מזה, אני מזמינה אותך לצ'אט האישי והאנונימי של סה"ר (סיוע והקשבה ברשת). אחד המתנדבים יהיה שם כדי להקשיב בלי לשפוט, לתמוך ואולי לחשוב יחד איתך על מה יעזור כרגע.
שלך,
מתנדבת סה"ר
קוראת את הפוסט שלך וכבר מהתמונה עולה תחושת הייאוש והטביעה בתוך המחשבות על המוות. שומעת בדבריך את החרדה שאולי אתה נמצא בה סביב המחשבות החוזרות על הרצון לסיים את החיים. לא יכולה לתאר לעצמי כמה מבהיל זה ודאי להרגיש כלוא בתוך עצמך, כשהתחושה שמציפה היא ודאי בעיקר ריקנות. ממה ששיתפת בולט שתחושת ההתפרקות הזו כנראה מטלטלת אותך מאוד עד כדי כך שהגוף עצמו מגיב בעוצמה, כאילו שולח לך סימנים שתשים לב.
אני שומעת כאן בין המילים יחד עם הסבל גם אולי קול שבוחר לראות סיכוי לתקווה, קול שהצליח למצוא כוחות לכתוב ולשתף כאן למרות המצוקה וחוסר האונים שחונק.
יקר, הלוואי והיתה לי דרך להעלים את כל המחשבות האובדניות הכואבות שעולות בלילה, אבל אולי לשתף מישהו כמו בן משפחה קרוב או יועצת בית הספר על מה שאתה חווה יכול לעזור לך לעשות סדר במחשבות, ולהקל מעט את הכאב.
בנוסף אני מצרפת לך כאן קישור לפודקאסט "לא טוב לי", אולי יעניין אותך לשמוע את הפרקים על אובדנות או דיכאון כדי לקבל עוד מידע וכלים https://sahar.org.il/podcasts/
חוץ מזה, אני מזמינה אותך לצ'אט האישי והאנונימי של סה"ר (סיוע והקשבה ברשת). אחד המתנדבים יהיה שם כדי להקשיב בלי לשפוט, לתמוך ואולי לחשוב יחד איתך על מה יעזור כרגע.
שלך,
מתנדבת סה"ר