משפטים טובים של פילוסופים? (או משפטים שלכם, אם אתם חכמים)

שואל השאלה:
אם תוסיפו מה אתם חושבים על המשפטים זה יהיה אחלה

all i know is that i know nothing at all

משהו כזה
פעם אחותי הגדולה דגלה במשפט הזה, מאד הסכימה. עכשיו היא כבר חושבת שגם זה לא נכון, שהיא אפילו לא יודעת אם היא לא יודעת כלום.
אבל אני לא יודעת מי אמר את המשפט

שואל השאלה:
כן...
די הגיוני

"אינך יכול להכנס לאותו הנהר פעמיים" מפי הרקליטוס, והתגובה מפי שמואל שקולינקוב "אין נכנסים לאותו הנהר אף פעם אחת"

אולי גם "אני חושב משמע אני קיים" של רנה דקארט, אבל הוא נורא ידוע.

הנה קישור להגיגים שאני אוהב (השניים האחרים לא משם):

^וזה היה סוקרטס. הוא מאוד חשוב לפילוסופיה, מחלקים את כל הפילוסופים היוונים לפי הפילוסופיים קדם-סוקרטיים והסוקרטיים, מרוב שהייתה לו השפעה גדולה.

שואל השאלה:
טיי אחי
יפה
אני מאוד אהבתי את המשפטים שהבאת פה^^
הכרתי אותם

אגב תחשוב על "אני קיים משמע אני חושב"

^^אה כמובן, נו אני מכירה. אחותי מדברת עליו יומם וליל.. עליו ועל קאנט.
תודה לך

זה לא נכון. אבנים קיימות, האם הן חושבות?
דבר יותר נכון להגיד זה "אני מודע לקיומי משמע אני חושב", או רק "אני חושב" (כי כדי להגיע למשפט צריך מחשבה לפי זה).

הכוונה המקורית של דקארט הייתה יותר "אני מטיל ספק משמע אני קיים" - הוא יודע שהוא קיים רק ברגע שהוא מטיל בקיומו ספק, וזה מוכיח את קיומו מכיוון שהוא היה חייב לבצע את הפעולה כדי להפריך אותה.

שואל השאלה:
כן אבל כמובן שהמשפט מדבר על בני אדם ולא על חפצים.
זה כל הקטע, להראות שלא יכול להיות אדם שלא חולפות בו מחשבות

לכן מישהו בא והגדיל: " לפעמים אני חושב ולפעמים אני קיים"

כמו שאמרתי, החלק של "אני קיים" לא משנה.
גם מה אם החשיבה שלך לא קיימת? מה לגבי זה?
אולי החשיבה היא רק איך שאתה חווה אותה? אולי זו אשליה שיצרת לעצמך? זה למה דקארט היה צריך את הטלת הספק

"ואמרתי אני טובה חכמה מגבורה וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים" (קהלת, ט)
טוב חכמה מגבורה וחכמת *המסכן* בזויה. כלומר, קהלת אומר כאן שעדיף להיות מסכן מאשר להיות בעל "גבורה", הולך אחר הסביבה ושהסביבה תראך כגבור או "גבר" בימינו. על אף שתהיה מסכן, ולמה? כי חכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים. כי כשהחכם (בדומה ליצר הטוב) אומר דברי אמת שהאדם צריך להקשיב להם למען יהיה לו טוב - האדם מעדיף שלא. כי קשי עורף הרוב, לא יכולים לפתוח חלל ריק משקר בשביל האמת. שהשקר הוא הגאווה. ומאמינים להיגיון שיכול להיות מעוות שלהם שאינו תואם למציאות, ולכן חושבים עצמם כאלהים. וזה שקר. ולכן השולל ישר ללא ידיעה - לא תהיה לו תקומה לפי היהדות. כי הוא גאוותן שלא נותן מקום לאלהים. ולכן, הרוב שאני ראיתי וכנראה גם קהלת - גאוותנים כי חושבים שהמוח שלהם בהכרח יודע על אף שלא קיבל ה"ידיעה". הופכים את מחשבת ההיגיון שאינה עובדה שלהם לעובדה. ולכן בשביל אמונה שלמה במשהו - חייבים הוכחה. כי אחרת אין לדעת אן זה שקר או לא - וזה לא אמונה שלמה. ואם האדם חושב שזה אמונה שלמה ללא ידיעה, משמע הוא מאמין לגאווה.
ולכן, כשהאדם יוצא מהמציאות הזו ואומר דברי אמת שנוגדים את דברי ההיגיון המעוות של אנשים - יבוזה. אני לא אומר שהאנשים צריכים להקשיב לו או לא על ההתחלה. אלא לחקור ולהסתקרן ולבדוק אם דבריו אמת ללא הסתמכות על הגאווה/ההיגיון שלא בהכרח אמת.
ולכן דבריו אינם נשמעים ומבוזים של החכם.
ואומר כאן קהלת, שעדיף להיות חכם מסכן מאשר להיות בעל גבורה בעיני אנשי השקר. וחכם מסכן גם בחינת יצר הטוב, שמביא את האדם המקשיב לו למקום נכון וטוב. אבל לא מקשיבים ליצר הטוב. אותו הדבר לשאר החכמים המסכנים.
אבל על דברי קהלת ע"ה, אפשר להביא מלא פירושים. אין רק פירוש אחד, הוא בחכמתו היה יודע להסתיר המון במשפט קצרצר.

ד"א ונאמר בזוהר, שמשיח בן יוסף ובחינת חכם מסכן... כלומר דבריו אינם נשמעים בתחילה. והוא המכין לבן דויד, אז אנשים לא רוצים לשמוע את האמת, לא מקשיבים לכך שרוצה להביאם ולהכינם למשיח, ומבזים - עד שיכוחו אל האמת, אבל יהיה מאוחר מדי.

שואל השאלה:
תודה על ההשקעה!

שפינוזה - "מטרתם היחידה של החיים היא להיות מי שאנחנו, ולהיעשות מי שאנחנו מסוגלים להיעשות."

"וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך" (קהלת, לא שלמה לענ"ד)

"כל מה שנמצא, נמצא באלוהים, ובלי אלוהים, שום דבר אינו יכול להימצא ולא להיות מושג" (שפינוזה, תורת המידות)

הו כן יש עוד משפט שלא מכיר ממש ציטוט שלו אבל הרבה יודעים את התוכן שבו. הנה ניסוח שלי לזה "המציאות האמיתית היחידה היא מוכרחת להיות מי שאין בו שום הישג. דהיינו, האלהים"
כל דבר ודבר נוצר רק ע"י החושים שלנו. הכסא נראה איך שהוא נראה בגלל החושים שלנו. החושים יכולים להשתנות בין נברא לנברא. כלומר, מספר אמיתות יכולות להיות במקביל על אף שנדמה שסותרות אחת את השנייה. האמת האית והיחידה שאינה משתנה, כי אינה נתפסת בחושים של אף אחד. זו האמת שאין לה גבול. אין לה גדר. גדר כלומר זה גם הגדרה, אין לה הגדרה. כשמגדירים משהו נותנים לו גבול. כשהוא מוגבל לתפישה של הבריות משמע הוא מוגבל. לכן האמת היחידה היא מי שאין בו הישג. כלומר האין סוף, סוף זה אומר גדר, גבול. ואין לו סוף. וזה עצמות ומהות האלוה, עצמותו. שהוא האפיסה המוחלטת (כפי שמכנהה
המקובל הרמב"ן כמדומני), ואין סוף ואין קץ. אי אפשר לצור אותו דרך החושים כי הוא אינו מושפע לחושים ואין בהשגם. לכן אין שייך לו שום דיבור, אלא השתיקה יפה לו. נמצא, המציאות היחידה היא מי שלנו לא נראת כמציאות בגלל היא ההשגה בה. כי רק במה שיש השגה יש מציאות כלפינו. אבל זה מציאות שקרית, מציאות משתנה, כמו אשליה. המציאות האמת היחידה היא מוכרחת להיות מי שאין בו שייך שום שם, שום הגדרה, שום מילה, מי שבחושינו לא קיימת אבל היא הכי קיימת - וזהו האין סוף.

לחיות זה אחד הדברים הנדירים
רוב האנשים פשוט קיימים