חושדת שאני אוטיסטית ומפחדת לגלות שלא. יש לכם עצות?

הכל יהיה בסדר

שואל השאלה:
מה יהיה בסדר.. זה לא עוזר לי

שואל השאלה:
זאת לא הייתה השאלה שלי אבל ^ לא שאלתי מאיפה הקשיים האלה נובעים זה גם לא קשיים רגילים.
ואני לא מחפשת להתגבר עליהם כי אי אפשר להתגבר אני לא בת 12

אם את לא אוטיסטית, את יכולה ללכת לטיפול ולבקש עזרה. יכול להיות שההתנהגות שלך(מה שאת חושבת שזה) נובעת מדברים שאפשר לעבוד עליהם בטיפול ויוכלו לעזור לך. כשהייתי בת 4 היו לי גם כל מיני דברים וחשבו שאני אוטיסטית וכשגילו שלא שלחו אותי לכל מיני מקומות של ריפוי בעיסוק ופסיכולוגים. היום אני יכולה להגיד שאני הכי מודעת לעצמי מחשבתית ורגשית

שואל השאלה:
אני כבר בטיפול פסיכולוגי כמעט שנה זה לא קשור..

לא משנה אם את אוטיסטית או לא את אישה מיוחדת ואני מבין אותך

שואל השאלה:
זה לא קשיים רגילים זה קשיים שיש לי מאז שאני קטנה וראיתי נשים בגילי שסיפרו שאובחנו באוטיזם בגיל מאוחר וכל התסמינים שהן תיארו יש לי גם, עשיתי מבחנים באינטרנט וכולם יצאו שאני על הספקטרום
קשיים שקשורים לחושים לרגישות יתר לחוסר הבנה של סיטואציות חברתיות חוסר הבנה של אנשים זה לא סתם קושי של להילחץ ממבחן
גם כל הדרכים שהם מפרטים שאוטיסטים עושים בדרך כלל כדי להירגע זה מה שאני עושה
חוסר קשר עין חוסר עניין ותשומת לב הכל כמעט תקף אליי זה לא שיום אחד קמתי והחלטתי שאני אוטיסטית.. תמיד הרגשתי שאני משחקת משחק שאף אחד לא הסביר לי את החוקים ואני צריכה ללמוד אותם לבד
וכבר תקופה ארוכה שאני קוראת על אוטיזם ועל איך הוא בא לידי ביטוי אצל נשים בעיקר וזה בול אני
בגלל זה אני הולכת לפסיכיאטר
אבל עד שהוא לא יאבחן אוטיזם אני לא יכולה פשוט לקבוע שאני אוטיסטית
ובאותה מידה יש סיכוי שהוא יגיד שאין לי כלום ואני אשאר לבד

סליחה על הבורות אבל אם תהיי מאובחנת איך לא תרגישי לבד?

שואל השאלה:
כי סוף סוף תהיה לי תשובה ללמה אני ככה.. אני לא אבלה כל שנייה בלהגיד לעצמי שאני מטומטמת וסתומה וגרועה ותירוץ עלוב לבן אדם כי אני לא מסוגלת להבין או שאני עושה מעצמי צחוק או מרגישה רע רק כי מישהו פתאום מתחיל לדבר בקול קצת יותר חזק מהרגיל
אני פשוט אדע ש"כן, זה ככה כי יש לי אוטיזם" תהיה לזה הצדקה זה יהיה לגיטימי ואני לא אתעלל בעצמי על זה שאני לא מצליחה להתנהג "כמו כולם"

ואת חושבת שאם תהיה לך את האפשרות להצדיק את ההתנהגות שלך זה יגרום לך להרגיש יותר טוב? הרי זה לא ישתנה ואת כנראה היחידה שתדע שיש סיבה לזה, אחרים מסביבך לא.. אלא אם כן זה יגרום לך לקבל את עצמיך כמו שאת, וזה בהחלט הפיתרון הכי טוב

שואל השאלה:
אני לא יכולה לדעת ב100% שפתאום אני אקבל את עצמי כי אני סובלת מנטלית כבר כמעט 10 שנים ואולי זה בגלל זה ומעוד דברים
אבל זה כן יספק לי נחמה זה יספק לי הסבר ומשהו שאני תמיד צריכה זה הסבר
ואני לא אלך ואגיד את זה לאחרים גם מה שאני עושה שהרבה מאוד אוטיסטים עושים זה מיסוך שזה כמו שתיארתי את זה לשחק משחק שאני צריכה ללמוד את החוקים אליו לבד אז זה מה שאני עושה מאז שאני קטנה אני לומדת את החוקים והיום אני נתפסת כבן אדם ממש חברותי ועם ביטחון ולא חושבת שיש מישהו שבכלל יעלה בדעתו שאולי אני אוטיסטית אבל זה רק כי אני מסתירה את הכל
אז אם אני אוטיסטית באמת אני לא אלך ואספר לאנשים לא יודעת למי אני אגיד
אבל בתור התחלה אם אני אדע זה כן יספק לי נחמה כלשהי

ואת אומרת שהמשחק שאת משחקת הוא מאוד מזוייף ולא מדובר במשחק רגיל שרוב האנשים עושים?

שואל השאלה:
זה מאוד מרגיש לי מזויף אני מרגישה צבועה.. ולא יודעת מה זה המשחק הרגיל שאנשים עושים אבל אני תמיד מרגישה שאני צריכה ללמוד איך לעשות דברים איך לדבר באיזה טון דיבור להשתמש איך להזיז את הגבות ואת הפה ואת העיניים, לאן להסתכל ולכמה זמן, לאיזה חלקים מהמשפט של הבן אדם להתייחס והאם אני צריכה לתת פיתרונות או להראות אמפתיה ותמיכה נפשית (שזה הכי קשה לי לעשות) ועוד מלא דברים שאת הכל למדתי נטו מניסיון עבר מאינטראקציות עם אנשים ומהטלוויזיה והספרים..

אנשים שפטו את ההתנהגות שלך? עם המשפחה את מרגישה גם שאת צריכה לבחון כל דבר אצליך?
אני שואלת מתוך סקרנות את לא חייבת לענות לי

שואל השאלה:
זה בסדר לא מפריע לי שאת שואלת
בעבר כשהייתי בחטיבת ביניים ויסודי כן שפטו חשבו שאני מוזרה ולא היו לי הרבה חברים, בנות בכיתה חשבו שאני מעצבנת ותמיד ירדו עליי ובנים לא שמו עליי לרוב אבל גם היו כאלה שצחקו עליי וגם רבתי מכות איתם לפעמים
אבל כמו שאמרתי במהלך החיים אני פשוט למדתי יותר ויותר אז בתיכון זה כבר היה יותר טוב בערך הייתי עם החברות שלי וגם הן היו שופטות אותי וצוחקות על ההבעות פנים שלי על ההתנהגות שלי לפעמים לא יודעת אם זה בגלל זה או כי הן פשוט לא חיבבו אותי
והמשפחה אני לא ממש מחשיבה כאינדיקציה כי גדלתי עם אבא שהתעלל בי רגשית ופיזית היה מרביץ לי היה מקלל אותי היה צועק מלא בבית פשוט אווירה רעילה במשפחה
ויש לי שני אחים ששניהם יש להם בעיות משלהם שהם הולכים לפסיכולוגים בגלל זה ולא הסתדרתי עם שניהם כשהיינו קטנים
ואמא שלי אמרה לי מלא פעמים שהיא רצתה להתאבד כשהייתה קטנה ועבר לה אבל כל דבר קטן שהיה קורה בבית שלא בא לה בטוב היא הייתה נסגרת והייתי צריכה להכיל מיליון ואחת רגשות והיה לי פשוט רע
הייתי צריכה להעמיד פנים בבית אבל מסיבות נוספות ולא רק בגלל זה

וואו את באמת בנאדם חזק, לא פשוט הסיפור הזה
אני באמת מקווה שהפגישה עם הפסיכיאטר תביא לך תשובות מספקות למה שאת חווה
ואם לא אני מקווה שהוא יהיה בנאדם מספיק טוב כדי לעזור לך להתמודד עם המציאות הזו ולהרגיש יותר טוב. תנסי לא לצפות שהאכזבה לא תהיה גדולה, ואני שמחה שאת מחפשת לטפל בזה. זה לא תמיד קל לבקש עזרה ועשית צעד יפה כדי לעזור לעצמיך. אני באמת מקווה שהפגישה איתו תהיה התחלה של תהליך לחיים יפים יותר בשבילך

שואל השאלה:
תודה לך .. את היחידה שבאמת עזרה לי כאן אני שואלת את השאלה הזו כבר מספר ימים ואף אחד לא נתן לי תשובה כמו שלך.. מעריכה את זה

שמחה לשמוע ❤
המון בהצלחה בתהליך הזה, הלוואי ותהיי מאושרת

לפעמים דברים שנראים כמו אוטיזם נובעים מסיבות אחרות , עדיף לך לנסות להעזר בפסיכיאטר כדי להבין ממה זה נובע במקום לקבוע מראש שזה רק אוטיזם , יכול להיות שאם תביני את הסיבות למה שאת מרגישה יהיה לך יותר קל להתגבר על זה . יכול להיות שכן תקבלי אבחנה כאוטיסטית אבל עדיף בשבילך שלא להיות סגורה מראש רק על זה
אני למשל מאובחנת ברצף האוטיסטי ותמיד היו לי הרבה קשיים שנובעים מסיבות אחרות לגמרי ותמיד אחרים חשבו לקשר הכל רק לאבחנה שלי וככה לא יכולתי לקבל עזרה אמיתית מאף אחד כי לא ניסו להגיע לסיבות האמיתיות

יהיה בסדר תחכי לפסיכיאטר ותסמכי עליו

שיהיה לך הצלחה רבה! מכל הלב!
לדעתי כדאי לדעת שזה מאתגר מאוד לאבחן אוטיזם ("תפקוד גבוה") אצל נשים בוגרות, ולדעתי אין הרבה מומחים לזה ספציפית בארץ.
ואם מצאת מישהו שמבין, יש אבחון שבדרך כלל כולל כמה פגישות ולא אחת, ולהשלמת הבירור יש גם אפשרות (לא חייב) לכמו "הערכה" אצל פסיכולוגים, להבדיל מפסיכיאטרים.
גם ההגדרות לספקטרום האוטיסטי השתנו בעשורים האחרונים כמה פעמים, למשל כבר לא מאבחנים בישראל "אספרגר" עד כמה שידוע לי.
מהסיבה הזו ישנם אנשים שכביכול "איבדו את האבחנה" שלהם, רשמית, ולעומת זאת אנשים אחרים שיותר התאימו לקריטריונים החדשים.
וצריך להבין שבדרך כלל ההגדרות האלו נועדו לחוקרים עצמם, ולא עבור האדם שחושב שהוא מתאים להגדרה כזו או אחרת. בגלל זה הם כל הזמן משנים את ההגדרת, כי הם מנסים להבין "תופעות" ולהגדיר אותן ולחקור אותן.
זה קורה בתחומים נוספים במדעי הרפואה, למשל ב"תסמונות", שהמשמעות של המילה הזו היא ערימה של תסמינים ביחד שיוצרים "תסמונת" כביכול.
אז יש אנשים שהגדירו אותם כ"בעלי תסמונת" מסויימת, ואחרי כמה שנים השתנו הקריטריונים לאחנה, והם כביכול איבדו את האבחנה. אז האם הבן אדם השתנה? לא.
רק החוקרים שינו את המושגים לגביי ה"תופעה" אותה הם מנסים לחקור. אבל האנשים לא השתנו! והרבה אנשים שהוגדרו "אספרגר" מאוד נעלבו שלקחו מהם את האבחנה, ואחרים הבינו שהם לא ההגדרה, והם נשארים מיוחדים כפי שהם, במין גישה כזו של "לא צריכים טובות מפסיכיאטרים" כביכול.

בשיח האוטיסטי (העולמי) יצרו מושג כזה שאנשים משתמשים בו לבטא אנשים "נורמלים", מכנים אותם "נוירו-טיפיקלים" (בעלי מבנה נוירולוגי "ממוצע", כלומר דומה לשל רוב האנשים), לעומתם יש את המגוון הנוירולוגי, הקשת האוטיסטית, וכו'
יש הרבה אנשים שמרגישים את עצמם מיוחדים בצורה נוירולוגית, שהמוח שלהם עובד אחרת משל הרוב, וככה גם חווית המציאות (גירוי חושי מוגבר או להפך) והיחס לסביבה וכו'
לא כולם מקבלים הגדרה של קשת אוטיסטית, לפי ההגדרות של ימינו, אבל זה לא משנה את העובדה שהם מיוחדים מאוד, ולא סתם "מיוחדים" כמילה שמוציאים מהפה והחוצה, אלא ממש עם מערך נוירולוגי ייחודי שלא מצוי אצל הרוב.

יכול להיות שפסיכיאטר אחד לא יחשוב בכיוון שאת חשבת, ויכול להיות שאחר כן יסכים איתך וירצה לאבחן אבחון ארוך יותר.
גם אם לא תקבלי אבחון מאלו שכן פגשת זה לא אומר שאינך מתאימה למאפיינים, לפי ה"תסמינים" שאת מרגישה בעצמך, שהם לא באמת תסמינים כי זו לא מחלה, זו שונות וייחודיות ואופן עבודה מיוחד של המוח. ואין שני אוטיסטים זהים ולכן האבחון הוא מורכב, ובעיקר אצל נשים, שהן חכמות ומשקיעות הרבה מאוד אנרגיה ללמוד את כל ההתנהלות ה"רגילה" של החברה, והן מסוגלות לזה יותר, אבל כנראה גם מותשות מכך אני מניח, כי זה מאוד קשה לאדם מיוחד "לשחק" במנהגים החברתיים של הכלל (שיחות חולין והבעות פנים ושאר צורות תקשורת שמי שנמצא על הקשת צריך ללמוד בצורה טכנית, וזה דורש מאמץ ויכול להתיש), ומנשים יש הרבה מאוד דרישות.

מבנה נוירולוגי מיוחד יכול להסביר הרבה מאוד דברים, גם אם לא מגדירים את זה אוטיזם, או שהיום זה נקרא אוטיזם ומחר זה יעלם מהספרים. הקשת רחבה מאוד למגוון הנוירולוגי. גם אנשים עם "הפרעות קשב" הם לא אנשים "רגילים", ולהרבה מהם צורת חשיבה ייחודית מאוד (נאמר לטובה! לא לשלילה. הם פשוט לא מתאימים למסגרות של הרוב, ולשיטות הלימוד שעובדות לרוב... ויותר צריכים דגש על "חנוך לנער/ה לפי דרכו/ה").
אני רק אסכם ואומר שגם אם תאובחני וגם אם לא, אני חושב שאת כן יודעת להתאים את עצמך לפי מה שבדקת, ושמעתי על כמה וכמה אנשים שידעו על עצמם את הדברים האלו עוד לפני שמישהו הגדיר אותם. ודווקא יש מגמה חדשה כזו במחקר האוטיזם בשנים האחרונות, להתחיל לשתף את האוטיסטים בעצמם בתהליך המחקר, כי כבר שמו לב שהם בעצמם מבינים יותר את מצבם מאשר החוקרים שמסתכלים מהצד. לכן אני חושב שיש סיכוי גדול שאת כבר יודעת בעצמך, יותר טוב מפסיכיאטר, שהוא תלוי בספר שלו כדי להגדיר אנשים, וההגדרות משתנות כל כמה שנים, והמוח שלך ישאר מיוחד וייחודי. ואני מאחל לך שמה שלא יהיה עם האבחנות, בכל זאת תהיי שמחה ותרגישי שלמה עם עצמך בייחודיות שלך ובאיך שנבראת. כי ההכרה החברתית יכולה להיות גם חיובית וגם שלילית, ולדעתי לא כדאי להסתמך עליה בשביל האושר הפנימי... אז מאחל לך שתהיי מאושרת בכל מצב ושתהיה הצלחה רבה בכל דרכייך

שואל השאלה:
תודה רבה על התשובה שלך..
הייתי אצל הפסיכיאטר, הוא אבחן אותי בהפרעת חרדה, בדגש על חרדה חברתית ודיכאון. הוא אמר שהוא לא בטוח אם יש גם רקע של הפרעת תקשורת ובשביל זה ממליץ ללכת למבחנים במכון מיוחד שעושה את האבחון הזה.
אני לא חושבת שהשעה וחצי שהייתי אצלו הספיקה כדי לספר לו הכל. אבל בכל מקרה, אם הוא היה חושב שיש לי הפרעת תקשורת (ואוטיזם נכלל בקטגוריה) הוא היה מאבחן לא? ללכת למכון המיוחד הזה ולהוציא כמה אלפי שקלים מרגיש לי מאולץ ובזבוז זמן וכסף רק כדי שבסוף יגידו לי שזה לא זה. כאילו אני צריכה לכפות את זה ולרדוף אחרי זה.
מיותר לציין שאני מרגישה זוועה.