"קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל כלא חד"

מאמר זה הוא מן המקורות היהודים.
מקובל לייחסו לזוהר (רבים מצטטים שכך כתוב בזוהר) אולם בזוהר מצויים דברים דומים (ראה למשל ח"ג דף עג עמוד א) אך לא ניסוח מדוייק שלו. חוקר קבלה בשם י' תשבי גורס כי המקור המדויק הוא הרמח"ל ראה את מאמרו: קודשא בריך הוא אוריתא וישראל כולא חד מקור האימרה, קרית ספר נ.
אמנם צריך וודאי להבין כי המשמעות של הזהות הזו, כפי שביארוה פרשנים רבים במהלך הדורות, איננה גורסת כי המציאות האלוקית ממוצה באוריתא וישראל. אלא שיש צד מסויים של האלוקות שממוצה בתורה ובנשמת ישראל. לא כאן המקום להכנס לבירורים מקיפים יותר.
ב. קשה לומר מחלוקת אך סביר שהגישות של הפילוסופיה היהודית (רמב"ם למשל) לא היה מוכן לנסח משפט שכזה והוא רואה את הנבדלות ואת האחרות של הא-ל באופן חריף ובהיר. אמנם צריך להבין כי גם לגישה הפילוסופית יש משהו בתוך המציאות האנושית שהוא נקודת החיבור בין האדם לאלוקים - הוא צלם אלוקים. ומבחינת הרמב"ם זהו השכל. ראה מורה נבוכים א א ובעיקר בהערה שם ח"ג פרק נא.
לימוד פורה.

נפש החיים ד י-יא מדבר על זה והוא גם המקור של המשפט בארמית
יש מקור קדום יותר שזה מהרמחל אבל הוא לא בארמית.

מבחינת המקור אני משער שהתשובה למעלה מדוייקת. מבחינת הסברה, ההסבר הוא רז גדול בחוכמה האלוהית, על כן אבאר רק מקצתו, והרי הוא: בהוצאה אל הפועל של השכל העיוני יש שני שלבים, השלב השכלי (השכלת המושכלות) והשלב הפוזיציוני, שהוא מצד הכוח המדמה, והוא נעשה ע"י ספרי הנבואה והתורה הקדושה. ההכרה השלמה של התורה הקדושה היא עוררות השכל העיוני, והשכל העיוני נעשה אחד עם השכל הפועל, שהוא הקב"ה וספירת מלכות (עיין מוה"נ ג', נ"ב, וכן השכל והמושכלות בתחילה, וכן מבואר בכך רבות אצל רבי אברהם אבולעפיה ואצל רמ"ק). לשון אחר, התורה על שלמותה מתלכדת עם הקב"ה עבור החכם האלוקי בעל ההשגה העיונית השלמה. ודרוש בכך ביאור רב.

זוהר
הסבר ארוך מאוד ל5 בבוקר אבל בעיקרון תוכל לראות הסברים בחובת התלמידים לא זוכר איפה ובפרקי מחשבה של הרב עדס חלק רביעי נראה לי זה עמוד 400 ומשהו מדריכי העליה יש שם את זה