כתבתי קטע על האנורקסיה ,מה דעתכם?

התפיסה המעוותת הזו שנתקעה לי במוח ולא עוזבת
היא נשארת שם כל הזמן, תמיד צועקת
כמה קלוריות יש בזה, שומנים, סוכרים, פחמימות, חלבונים
איך אני אמורה להיראות, מה אני אמורה לאכול, כמה אני אמורה לשקול
היא מכלה כל דבר בחיים והורסת הכל
את כל החלומות והתקוות, החברויות, ההצלחות
היא לוקחת לי זמן ואת השנים היפות
אני לא אמורה להיות באשפוז, אני אמורה להיות בצבא
אני לא אמורה לשבת בחדר, אני אמורה לצחוק עם חברים במסעדה
אני לא אמורה להיות בהתקף חרדה, אני אמורה להיות שמחה
ההפרעה לקחה לי את הכיף, האנרגיה, הניצוץ בעיניים
את האישיות והחיוך הגדול שחשף שיניים
עכשיו נשאר ריק גדול ואני לא יודעת איך לחזור לאחור
הלב עם מלא חום מתמלא קור
ואולי אתן לה לנצח, אולי פשוט אוותר
אתן לה לעשות מה שבא לה ואמשיך להתדרדר
עד שיום אחד, לא כזה רחוק, לא ישאר ממני יותר