3 תשובות
אני יכול לעזור, מוזמנת לשלוח לי הודעה.
זה פשוט אין מה להשקיע
תחשוב שבמקום ליצור משתנה אחד שמחזיק מידע אחד, אתה יוצר משתנה אחד שמחזיק כמה מידע.
נגיד במקום
bool childa
bool childb
אפשר לעשות
bool[] children
ואז הסוגריים אומרות שזה מערך ודרכם אפשר לשנות דברים. זה מתחיל מ0:
children[0] = true
children[1] = false
ואז ילד a יהיה true
וילד b יהיה false.
תחשוב שבמקום ליצור משתנה אחד שמחזיק מידע אחד, אתה יוצר משתנה אחד שמחזיק כמה מידע.
נגיד במקום
bool childa
bool childb
אפשר לעשות
bool[] children
ואז הסוגריים אומרות שזה מערך ודרכם אפשר לשנות דברים. זה מתחיל מ0:
children[0] = true
children[1] = false
ואז ילד a יהיה true
וילד b יהיה false.
מה שspace oddity אמר.
אני רוצה להוסיף שמערך מיוצג בזיכרון על ידי מספר תאים רצוף, (זיכרון במחשב אפשר לדמיין כטבלה שלכל תא יש כתובת ותוכן) התכונה הזאת מקנה יתרון של מהירות כאשר אנחנו רוצים לקבל את התוכן של התא על פי אינדקס כי מספר הצעדים (פקודות) שהמחשב יצטרך לבצע כדי למצוא תא ישאר קבוע ללא תנאי בגודל המערך. זה בגלל שהכתובת לאינדק הראשון מאוחסנת ואז אפשר לעשות חישוב פשוט כדי למצוא את הכתובת באינדקס רצויי.
אני רוצה להוסיף שמערך מיוצג בזיכרון על ידי מספר תאים רצוף, (זיכרון במחשב אפשר לדמיין כטבלה שלכל תא יש כתובת ותוכן) התכונה הזאת מקנה יתרון של מהירות כאשר אנחנו רוצים לקבל את התוכן של התא על פי אינדקס כי מספר הצעדים (פקודות) שהמחשב יצטרך לבצע כדי למצוא תא ישאר קבוע ללא תנאי בגודל המערך. זה בגלל שהכתובת לאינדק הראשון מאוחסנת ואז אפשר לעשות חישוב פשוט כדי למצוא את הכתובת באינדקס רצויי.
באותו הנושא: