למה אתם מאמינים בהקב"ה? (כאלו שמאמינים)

שואל השאלה: כמה זמן ארך לך שלב הספקות, אם יורשה לי לשאול?

שואל השאלה:
משהו כמו ארבע שנים. אבל זה משתנה, יכול להיות כאלו שזה אפילו אצלם שעה אחת והגיעו לכדי אמונה אמיתית בגלל שלב הספקות הזה, או אפילו שמונים שנה :/

אני מאמינה כי אני בטוחה שהוא קיים

אני לא רוצה לפתוח עין.
לא משנה מה קורה לי, אני מסתדר
איכשהו יוצא לי טוב, גם אם קרה לי משהו נוראי, משהו טוב קורה וגורם לזה להיות פחות נוראי
לא יודע להסביר את זה
לא היו לי ספקות לגבי אמונה אף פעם

שואל השאלה:
שני פסיקים: אז אם לא היה מסתדר לך הכל, נמצא שלא הייתה מאמין באמונה שלמה בהקב"ה, לא?

לא
זאת פשוט עוד סיבה שיש לי להאמין

שואל השאלה:
אז מה הסיבה העיקרית?

ככה. אי אפשר להסביר את זה. זאת לא החלטה שמבוססת על טענות רציונליות או "הוכחות" כלשהן. אמונה היא תשוקה. אי אפשר להסביר למה אתה מאוהב לדוגמא, זה די אותו הדבר

אני לא באמת יודעת למה.
גדלתי דתייה (כבר לא), משפחה דתית לייטית.
בעיניי אבא שלי הוא מהדתיים האיכותיים באמת; הדרך חיים שלו, ההשקפות עולם שלו, הדרך שהוא מכבד ועוזר לאחרים (כןכן, גם "כופרים" חילונים, להט"בים, באמת כולם). אני חושבת שכשאני מסתכלת על אבא שלי ורואה שהוא באמת מאמין בלב שלם שזו דרך טובה (לא בהכרח הדרך הנכונה אגב, פשוט דרך טובה) אז זה מאפשר לי ללמוד ולנסות להבין את היהדות מגישה טובה. מגישה של "וואלה, אולי יש בזה משהו".
ואז אם יש לי שאלה, כל שאלה, אני יכולה לשאול אותו ולראות מה הוא חושב, מה דעתו, והמון פעמים הוא מצטט רבנים שהוא אוהב ומכבד (והם אומרים דברים יפים, גם אם אני לא מסכימה).
אז אני חושבת שהאמונה שלי בסופו של דבר הגיעה ממנו, זו הרגשה פנימית, אני לא באמת יודעת אם יש או אין אלוקים. כל זה גרם לי להעריך את הדת באיזושהי מידה.
אני חושבת שלהיות יהודי זה די.. מדהים, המסורת הכל. ואני חושבת שלהאמין באלוקים זה חלק ענק מזה, מלשמור על המסורת

סליחה אם התשובה שלי. טיפה לא קשורה, ניסיתי גם להבין למה אננ מאמינה תוך כדי כתיבה.

שואל השאלה:
אנונימי: מבין מה אתה אומר, אבל בדר"כ מגיעים לזה בשלימות כשהאלו"ה ית' כעובדה בשכלך. ואז מרגישים את הפלא הזה בהכרת מציאותו והשגחתו ית'.
אני דוגל שהאדם צריך להיות תמיד בספק עד רגע שקיבל הוכחה. לא לשפוט עד שמגיע הידיעה. אין לדעת אם ההרגשה הזו שיקרית, בדיוק כמו שנוצרי יחשוב ש- יש"ו הוא המשיח ויאמר את מה שאמרת...
לדעת זה לא ממש תשובה מספקת אם כי אני מבין.

ואתה רק בן 13?.. איך הספקת. אתה אמנם נשמע בוגר לגילך ובעל ידע מרשים, והרי גיל זה רק מספר.. אבל בכל זאת. בכל מקרה, אני לא מגדיר את עצמי כיום מאמין, אבל לגמרי בשלב הספקות (כבר קרוב ל-5 שנים). אפשר גם להגדיר את זה כך; אני נמצא בצומת דרכים ומכאן יש שתי דרכים עיקריות, רגע לא בעצם שלושה, בעוד שהשניים הם דרכים לגיטימיות הדרך האמצעית היא פחות מועדפת בעיניי. 1- להגיע להכרה וודאית בקיומו של האל (וגם כאן זה סבוך מאד, באיזה אל להאמין, מהי הדת הנכונה או הכי קרובה להיות נכונה ולא חסר היבטים בקושי למצוא את עצמיך במסגרת נכונה ואמיתית מול האל). 2- להגיע למסקנה וודאית באי קיומו של אל או כל ישות עליונה כלשהי (ובכך לשים את הדגש בחיים העכשווים ולא בחיים אופציונלים לאחר המוות). 3- להשאיר את זה פתוח (הווי אומר אגנוסטיות), זו האופציה הכי פחות מועדפת מבחינתי משום שהמטרה שלי היא להגיע לחקר האמת ולא לחיות באי וודאות. אך מה לעשות, כפי שאמרת יפה- להגיע לחקר האמת ולשלול את כל הספקות יכול לקחת שנה, יכול לקחת שמונים שנה, ואולי.. אולי אף פעם.

קודם כל ממש לא משנה לי אם היית חילוני או דתי, אם סביך היה כומר או רב, זה לא רלוונטי. כמו שאמר יפה שואל השאלה- לגדול לתוך האמונה זאת לא חוכמה, החוכמה היא למצוא אותה בעצמיך (או שלא..).
שנית, אני איבדתי אימון באנשים הכי קרובים אלי, ולא זו לא הגזמה. בכל אופן, אשמח לדון איתך בעניין (ראשית האם בכלל אלוהים קיים, ורק אז אפשר להתקדם ל-"משה אמת ותורתו אמת") אבל לא כעת, בהזדמנות.

שואל השאלה:
במבה, אני מגיל 7 בערך עם ספקות עד גיל 11 בערך. זה לא דבר מיוחד ממש יש הרבה כאלוו שהתחילו עם ספקות בגיל כזה, אני חושב.
ותודה! וכן יש לי הרבה ידע (וגם קצת) שהשם חנן אותי, אני חושב שזה בגלל שלא שללתי ישר והייתי ספקן. כן, זה בגלל זה בוודאי בגלל זה. כי אם גם אחרים לא היו שוללים ישר, היו מבינים סתרי תורה וסתרי מעשה מרכבה עד כמה שיכולתי (שקשור בד' חיות אהו"י)...
אבל נאמר "וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים", המסכן דווקא. כמו היצר הטוב. והמבין יבין.

כי ברור שהעולם לא נוצר לבד וסדר וחכמה של העולם מצביעים על מי שברא אותו. מי כבר מדבר על כל מה שכוללת התרורה הקדושה? עדות של עם שלם שהיא נינתה בשעה שכל עם ישרראל שמע את אלוקים, נבואות ממש מדוייקות, הבטחות שרק אלקויםיכולים להבטיח, מידע על בעלי חיים שרק מי שברא את הכל יכול לדעת ועוד הרבה דברים אחרים. שהתחלתי ללמוד על השגחה, התחלתי לשים לב איך זה קורה אצלי באופן פרטי, איך הכל נשעה בזמן המתאים ובמקום המתאים.

לגבי סםקות: זה דבר רע, לא היו לי. מה שכן, חלק מטיעוניםשל אתאיסטים כאן גרמו לאיזה בלבול מסוים, אלב הבנתי שזה שטויות ולא סותר את כל הידע שלי (לא כתבתי כאן הכל) לגבי אלוקים, וברור לי שמה שהם אומרים - פשוט לא בא בחשבון. מה שכן, זה מלמד אותי שמי שלא רוצה להאמין - יש לו הרבה מאוד דרכים להדחיק תא האמת, מה שמראה על חופש הבחירה המדהים למרות ששכלית זה הכי פשוט שיש אלוקים.

בשאלה אתה שואל למה אנשים מאמינים או למה הם דתיים? כי זה קצת שונה

שואל השאלה:
^^ספקות זה כסא לאמונת *אמת*. זה טוב. כי אתה יוצא מהמציאות שמה שגידלו אותך הוא כעובדה, ומתחיל לפתח דעת עצמית. כי אתה לא יודע אם מה שגידלו אותך הוא בהכרח האמת, בין אם נולדת בבית אתאיסטי, דתי יהודי, נוצרי וכו'. זה חייב כדי גיבוש דעה עצמית ומנומקת בידיעה. אבל כשהאדם מתחיל לשפוט על אף שבליבו בפנימיותו יש ספקות - זה רע, כי הדרדר אחר הגאווה הארורה. וחושב עצמו כיודע כל.

שואל השאלה:
^^ למה הם מאמינים.
אתה צודק, לא חסר דתיים שלא מאמינים באמת בהקב"ה (אם התכוונת לזה במורה כזו)

^^ "ספק" בגימטריא "עמלק" (240). ראה איך הקב"ה הקפיד על אלה שהעתיק ספק בקיומו בשמות יז, ז-ח ועיין שם בפירוש רש"י.

ראה הלכה לגבי אסיור להסיח את הדעת לספקות לגבי עיקרי האמונה במשנה תרוה לרמב"ם, הלכות עבודה זרה, פרק ב, הלכה ג.

אז אני מאמין בה' בלי סיבה מיוחדת לא ממש חונכתי לתוך זה כי ההורים שלי גרושים ואמא שלי חוזרת בתשובה אז היא לא ממש בקיאה באיך לחנך לתורה כי לא חינכו אותה ככה ואף פעם לא הכריחה אותי ללכת לתפילות וכו' אבל משהו בתוכי פשוט אומר לי שיש אלוהים למרות שיש לי ספקות בדת עצמה שלה אני מבין שכל המצוות המטרה שלהם היא לטובתנו גם אם זה נסתר בכלל או שיש לחקור את זה לכן אני לומד ספר של טעמי המצוות.אבל בכללי אני מאמין ושומר מצוות מתוך משהו פנימי שמרגיש לי טוב וטבעי.

את אור אינסוף מאותה סיבה כמו האנונימי שקיבל פרח, הקב"ה בגלל שזה מתאים למציאות.

^^ אם אתה רוצה - יש את ספר "הכוזרי".

האנונימי מה שכתוב במשנה תורה לרמב"ם מדובר על 13 עיקרי האמונה שלו זה לא סותר שמישהו יספוק בדברים שהם לא 13 עיקרי האמונה של הרמב"ם

^לא 13 עיקרי האמונה (אותם הוא כתב בהקדמה לפרק "חלק" במסכת סנהדרין), אלא לגבי איסור להטיל ספקת במציאות הבורא, תורה, נבואה. למד את ההלכה שם (הלכות עבודה זרה, פרק ב, הלכה ג).

כל שלושת הדברים שהזכרת הם מעיקרי האמונה של הרמב"ם

^ נכון. רציתי שתראה את האיסור להרהר מחשבות כפירה וספקות.

אבל לא כל מחשבה של ספק היא בהכרח ממש איסור במיוחד אם זה מביא לבסוף למקום טוב.

שואל השאלה:
אנונימי: אל תצטט לי מקומות, פשוט תאמר איך יכול להיות אמונה ללא ספק? איך נוכל להיות עצמאיים ולא רובוטים ללא ספק. אז בטח גם תאמר לי שאם ילד נולד בבית נוצרי עליו לא להטיל ספק? זה אותו הדבר כמו עם בית יהודי...
אדם חכם לא שולל ולא שופט ישר.
כי אין לו מספיק דעת כדי לדעת מה האמת, הוא לא נולד כאלוקים...
אני גם יכול לומר לך, ראה זוהר על קהלת (אם זכרוני אינו מטעה אותי), שם כמדומני מוסבר שהשולל ישר כעובד עבודה זרה...

אמונת אמת זה כשיצמידו לך אקדח וישאלו אותך אם אלוקים קיים או לא, ואם תטעה - ירו עלייך כדור לראש ולא תפחד כי אתה יודע שהקב"ה אמת ולא תטעה.
נראה לך שאם תעשה את זה לילד בן 3 דתי הוא לא ירעד מפחד? ואם לאותו הילד בן 3 לא יהיה ספקות בעתיד לפחות הוא ישאר באותה צורת "האמונה" שיש לו עכשיו. ואם היה בבית נוצרי היה מאמין בנצרות. כי "האמונה" שלו, נובעת מכך שהוא גדל בבית שמאמין בכך וכך..

זה לא אמונת אמת... מי ששולל ישר למעשה בלי ידיעה והבנה - לא תהיה לו תקומה. הוא גאוותן. בין אם הוא נפל על האמת (אלוקים) או לא. כל עוד זה לא בא מרצון עצמאי - אמונה כזאת לא חשובה

^ לא משנה לאיזה דת נולדת, כי בלי קשר לדת אמור להיות ברור שיש בורא.

לגבי איזה דת נכונה? אז יש לנו קבלה שאין לשום עם אחר, ואין סיבה להטיל בה פסקות.

לגבי הגויים, לא חושב שהם יענשו, אם יאמינו בנצרות או באסלאם (ראיתי את זה בכמה ספרים).

קרו לי הרבה דברים ובכולם הוא עזר לי והיה לידי.
ובזכות זה הבנתי שהוא קיים והחלטתי להאמין בו.
אני מתפללת אליו ומדברת איתו ומרגישה כאילו הוא ממש כאן איתי.

כשמתחזק הכל מסתדר באופן ניסי, ברמה ברורה ומובנת מעבר לכל צירוף מקרים.

מה זה קב"ה
רציני שאני לא יודע

שואל השאלה:
הקדוש-ברוך-הוא^

אהה תודה

כי לאחר חקירה ראיתי שזו האמת היחידה

כי הוא ברא אותנו

אם לא נאמין בו אז במי?
הוא התקווה היחידה שיש לנו ואם לא הוא שהוא זה שעתיד להביא את המשיח ולעשות לנו טוב יותר!
בלי מלחמות בלי פיגועים בלי מחלות בלי סרטן בלי סוכרת בלי מחלות לב!
רק עולם שבו הכל טוב יותר שבו הכל מושלם
אם לא נאמין בזה שיכול להושיע אותנו.. אז לא עדיף למות ולגמור עם זה? מה עוד נישאר לנו לעשות בו אם לא נאמין שיכול להיות טוב יותר?