10 תשובות
מצלע האדם
מצלע האדם
שואל השאלה:
לא מהרגל נכון?
לא מהרגל נכון?
מצלע האדם
לא מהרגל מהצלע
זה לא באמת מהצלע, צלע = ליד
ליד האדם.
ליד האדם.
^וַיִּקַּח, אַחַת מִצַּלְעֹתָיו, וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר, תַּחְתֶּנָּה
מאוד ליד.
מאוד ליד.
בתיאור בריאת האישה נאמר בתורה: "וַיַּפֵּל ה' אֱלֹוקים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן, וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה. וַיִּבֶן ה' אֱלֹוקים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה".
פעם ניגש כופר אחד אל רבן גמליאל, נשיא ישראל באותם ימים וראש הסנהדרין, ואמר לו: "אלוקיכם, גנב הוא!". הכופר הסביר: "הרי כשהתורה מתארת את תהליך בריאת האישה (לעיל), היא מספרת שהקב"ה קודם הפיל תרדמת על האדם ואז מבלי שירגיש הוא לקח ממנו את אחת מצלעותיו וממנה ברא את האישה".
בטרם הספיק רבן גמליאל להשיב לאותו כופר, קטעה אותו בת הכופר שנכחה אף היא בשיחה, ואמרה לרבן גמליאל: "עזוב אותו. אני כבר יענה לו תשובה משלי".
היא פנתה אל אביה וביקשה ממנו שיארגן לה שופט. כששאל אותה אביה מה פתאום עכשיו היא צריכה שופט, היא סיפרה לו: "גנב ביקר אצלנו הלילה, ונטל מביתנו ספל עשוי כסף; ובמקומו הניח ספל מזהב שהביא אתו ואני רוצה שופט, כדי שיעשה פה צדק"
הביט בה אביה בפליאה ואמר: "גנב כזה שמשבח את כלינו מכסף לזהב? הלוואי שיבוא אלינו בכל יום" אמרה הבת: "האם אין זה דבר יפה שהקב"ה לקח רק צלע אחת מהאדם ובמקומה הביא לו מתנה יפה יותר את האישה, כדי שתוכל להיות לו לעזר כנגדו?"
השיב לה אביה: "אין ספק שזה לטובת האדם. אבל למה ה' עושה את זה במחתרת, כמו גנב?"
הבת לא התייאשה והמשיכה להשיב לאביה באמצעות דוגמה נוספת. הפעם היא ביקשה שיביאו לה חתיכת בשר חי. היא הניחה את אותה חתיכה תחת אפר חם, צלתה אותו והגישה לאביה. אך זה סירב ואמר: "הבשר הזה מאוס עליי, כיוון שראיתי אותו כשהיה חי".
אמרה הבת: "כמו שהבשר מאוס עליך כי ראית אותו בגנותו, כך לגבי אדם הראשון. שאם הקב"ה היה לוקח את צלעו לנגד עיניו, ואדם היה רואה את הצלע כפי שהיא לאחר שנחתכה אז גם האישה שנבנתה מאותו הצלע הייתה מאוסה עליו
פעם ניגש כופר אחד אל רבן גמליאל, נשיא ישראל באותם ימים וראש הסנהדרין, ואמר לו: "אלוקיכם, גנב הוא!". הכופר הסביר: "הרי כשהתורה מתארת את תהליך בריאת האישה (לעיל), היא מספרת שהקב"ה קודם הפיל תרדמת על האדם ואז מבלי שירגיש הוא לקח ממנו את אחת מצלעותיו וממנה ברא את האישה".
בטרם הספיק רבן גמליאל להשיב לאותו כופר, קטעה אותו בת הכופר שנכחה אף היא בשיחה, ואמרה לרבן גמליאל: "עזוב אותו. אני כבר יענה לו תשובה משלי".
היא פנתה אל אביה וביקשה ממנו שיארגן לה שופט. כששאל אותה אביה מה פתאום עכשיו היא צריכה שופט, היא סיפרה לו: "גנב ביקר אצלנו הלילה, ונטל מביתנו ספל עשוי כסף; ובמקומו הניח ספל מזהב שהביא אתו ואני רוצה שופט, כדי שיעשה פה צדק"
הביט בה אביה בפליאה ואמר: "גנב כזה שמשבח את כלינו מכסף לזהב? הלוואי שיבוא אלינו בכל יום" אמרה הבת: "האם אין זה דבר יפה שהקב"ה לקח רק צלע אחת מהאדם ובמקומה הביא לו מתנה יפה יותר את האישה, כדי שתוכל להיות לו לעזר כנגדו?"
השיב לה אביה: "אין ספק שזה לטובת האדם. אבל למה ה' עושה את זה במחתרת, כמו גנב?"
הבת לא התייאשה והמשיכה להשיב לאביה באמצעות דוגמה נוספת. הפעם היא ביקשה שיביאו לה חתיכת בשר חי. היא הניחה את אותה חתיכה תחת אפר חם, צלתה אותו והגישה לאביה. אך זה סירב ואמר: "הבשר הזה מאוס עליי, כיוון שראיתי אותו כשהיה חי".
אמרה הבת: "כמו שהבשר מאוס עליך כי ראית אותו בגנותו, כך לגבי אדם הראשון. שאם הקב"ה היה לוקח את צלעו לנגד עיניו, ואדם היה רואה את הצלע כפי שהיא לאחר שנחתכה אז גם האישה שנבנתה מאותו הצלע הייתה מאוסה עליו
איך זה עונה על מה שאמרת?, בכל מקרה סיפור בריאת אדם של פרק א' יותר טוב לדעתי.
כן אני חושב שטעיתי, זה כביכול כן צלע אבל הכוונה גם ליד.
ויפל. תרדמה - יותר מ'שינה' , ו'שינה' יותר מ'תנומה'. והפיל האל תרדמה עליו , כדי שלא ירגיש האדם בכאב בקחתו אחת מצלעותיו. ואע"פ שיוכל האל לעשות זה , שלא ירגיש האדם בכאב בקחתו הצלע , דע , כי לא יעשה האל מופת במקום שאין צריך מופת; והפלת התרדמה אינה מופת וחדוש , כי פעמים רבות ירדם האדם בשנתו. ורבותינו ז"ל פרשו (סנה' לט , א) , כי אם היה לוקחה ממנו מדעתו והוא ער , היתה מאוסה לו; עכשיו שהביאה לו שלא מדעת , היתה חביבה עליו. ולקיחת הצלע וסגירת הבשר תחתנה ובנין האשה מהצלע - הכל גזרה מאתו יתברך להיות כך. ולא היה כשאר היצירות , וכבר כתבנו קצת טעם בדבר (לעיל , יח). ובאמרו ויישן אחר שאמר תרדמה - להודיע , כי התרדמה היתה לו מתחלה עד שנלקחה הצלע ונסגר מקום החסרון בבשר , ואחר כן ישן שנת מנוחה עד שנח לו מכאבו
ויפל. תרדמה - יותר מ'שינה' , ו'שינה' יותר מ'תנומה'. והפיל האל תרדמה עליו , כדי שלא ירגיש האדם בכאב בקחתו אחת מצלעותיו. ואע"פ שיוכל האל לעשות זה , שלא ירגיש האדם בכאב בקחתו הצלע , דע , כי לא יעשה האל מופת במקום שאין צריך מופת; והפלת התרדמה אינה מופת וחדוש , כי פעמים רבות ירדם האדם בשנתו. ורבותינו ז"ל פרשו (סנה' לט , א) , כי אם היה לוקחה ממנו מדעתו והוא ער , היתה מאוסה לו; עכשיו שהביאה לו שלא מדעת , היתה חביבה עליו. ולקיחת הצלע וסגירת הבשר תחתנה ובנין האשה מהצלע - הכל גזרה מאתו יתברך להיות כך. ולא היה כשאר היצירות , וכבר כתבנו קצת טעם בדבר (לעיל , יח). ובאמרו ויישן אחר שאמר תרדמה - להודיע , כי התרדמה היתה לו מתחלה עד שנלקחה הצלע ונסגר מקום החסרון בבשר , ואחר כן ישן שנת מנוחה עד שנח לו מכאבו