5 תשובות
בפרק א' מתירה התורה לאדם לאכול עשב זורע זרע ופרי עץ זורע זרע, ואילו בפרק ב' מתיר הקב"ה לאדם לאכול רק את פרי העץ
לא, הותר לאכול חיות רק הרבה מאוחר יותר
לפי בראשית פרק א , מותר לאדם לאכול רק מהצמחים ; לפי בראשית פרק ט , מותר לאדם לאכול גם בשר בעלי חיים , בתנאי שהוא אינו חי . כלומר , בהמשך להקצנת היחסים בין האדם לבין בעלי החיים , בעלי החיים מותרים מעתה למאכל האדם ( בתנאי שהבשר אינו חי
רש"י:
בשר בנפשו - אסר להם אבר מן החי , כלומר: כל זמן שנפשו בדמו , לא תאכלו הבשר (שם נז , א). בנפשו דמו - בעוד נפשו בו. בשר בנפשו דמו לא תאכלו - הרי אבר מן החי , ואף דמו לא תאכלו - הרי דמו דם מן החי (שם נט , א).
ראב"ע פירוש א - הקצר:
אך בשר בנפשו דמו - כן טעמו: אך בשר עם נפשו , שהיא דמו , לא תאכלו; כטעם "לא תאכל הנפש עם הבשר" (דב' יב , כג); "כי נפש כל בשר דמו בנפשו" (וי' יז , יד). וזאת הנפש המתנועעת והמרגשת , היא הגוף.
ראב"ע פירוש ב - הארוך - הפירוש:
ופשט אך בשרו בנפשו דמו - שאסר הדם , וכן כתוב "כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא" (וי' יז , יד); ועוד אפרשנו. גם אבר מן החי אסור , וָמ זה הכתוב קדמונינו לזכר (סנה' נט , א).
ר' יוסף בכור שור:
אך בשר בנפשו - שזהו דמו , לא תאכלו , כדכתיב "כי הדם הוא הנפש" (דב' יב , כג) , וכאן נמי: כל זמן שנפשו בו לא תאכלו , וזהו 'אבר מן החי' , אלא יבחר כדי להוציא הדם ולהמיתה ויאכל.
רמב"ן:
אך בשר בנפשו דמו - כתב רבנו שלמה: בעוד נפשו בו; בשר בנפשו... לא תאכלו - הרי 'אבר מן החי'; ואף דם לא תאכלו - הרי 'דם מן החי'. אם כן יאמר: בשר בנפשו ודמו לא תאכלו , וזה כפי הפשט איננו נכון , ולפי המדרש (ב"ר לד , יג) איננו אמת , שלא נצטוו בני נח אלא על 'אבר מן החי' כדברי חכמים , לא על 'דם מן החי' כדברי רבי חנינא בן גמליאל (סנה' נט , א) , אבל פירושו: אך בשר בנפשו , שהיא דמו , לא תאכלו , "כי נפש כל בשר דמו היא" (וי' יז , יד).
רד"ק:
אך בשר - אע"פ שנתתי לכם כל בשר רמש לאכול , לא תאכלו אותו עם נפשו שהוא דמו , כלומר: כל זמן שהבשר עם הנפש , והוא בעודו חי; אלא קודם תזבחוהו ואחר כן תאכלוהו , כי זה דרך אכזריות לחתוך בשר מן החי ולאכלו. ונראה , כי לפיכך התיר הבשר לנח , לפי שטרח בבהמה ובעוף ובחיה וברמש להחיותם אתו בתבה. כי לצורך האדם נבראו , בין למלאכתו בין לאכילתו. אלא שלא הותר להמיתם ולאכלם אלא עד נח , לפי שטרח בהם.
רלב"ג - ביאור המילות:
אך בשר בנפשו דמו - אמרו ז"ל בבראשית רבה (לד , יג) , שזה אזהרה לבני נח שלא יאכלו אבר מן החי; וירצה בו , שלא יאכלו הבשר אשר בנפשו דם הבשר ההוא , רוצה לומר , שלא יאכלו בשר הלקוח מהבעל חיים בדרך שישאר כח בנפש הבעל חיים , להוות הדם אשר היה ראוי שיובילהו אל החלק ההוא מהבשר , ולזה ראוי שלא יקחו בשר לאכול מבעל חיים בדרך שישאר הבעל חיים ההוא חי; והוא פירוש נאה מאד בלשון זה הצווי.
רלב"ג - ביאור הפרשה:
ומנע מהם אבר מן החי , להיות בזה מרוע המנהג ומהנטייה אל התאוות , מה שלא יעלם , רצוני , שלרב הזוללות לא יוכל להמתין שתהרג הבהמה ויקח ממנה אחר כך האבר.
בשר בנפשו - אסר להם אבר מן החי , כלומר: כל זמן שנפשו בדמו , לא תאכלו הבשר (שם נז , א). בנפשו דמו - בעוד נפשו בו. בשר בנפשו דמו לא תאכלו - הרי אבר מן החי , ואף דמו לא תאכלו - הרי דמו דם מן החי (שם נט , א).
ראב"ע פירוש א - הקצר:
אך בשר בנפשו דמו - כן טעמו: אך בשר עם נפשו , שהיא דמו , לא תאכלו; כטעם "לא תאכל הנפש עם הבשר" (דב' יב , כג); "כי נפש כל בשר דמו בנפשו" (וי' יז , יד). וזאת הנפש המתנועעת והמרגשת , היא הגוף.
ראב"ע פירוש ב - הארוך - הפירוש:
ופשט אך בשרו בנפשו דמו - שאסר הדם , וכן כתוב "כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא" (וי' יז , יד); ועוד אפרשנו. גם אבר מן החי אסור , וָמ זה הכתוב קדמונינו לזכר (סנה' נט , א).
ר' יוסף בכור שור:
אך בשר בנפשו - שזהו דמו , לא תאכלו , כדכתיב "כי הדם הוא הנפש" (דב' יב , כג) , וכאן נמי: כל זמן שנפשו בו לא תאכלו , וזהו 'אבר מן החי' , אלא יבחר כדי להוציא הדם ולהמיתה ויאכל.
רמב"ן:
אך בשר בנפשו דמו - כתב רבנו שלמה: בעוד נפשו בו; בשר בנפשו... לא תאכלו - הרי 'אבר מן החי'; ואף דם לא תאכלו - הרי 'דם מן החי'. אם כן יאמר: בשר בנפשו ודמו לא תאכלו , וזה כפי הפשט איננו נכון , ולפי המדרש (ב"ר לד , יג) איננו אמת , שלא נצטוו בני נח אלא על 'אבר מן החי' כדברי חכמים , לא על 'דם מן החי' כדברי רבי חנינא בן גמליאל (סנה' נט , א) , אבל פירושו: אך בשר בנפשו , שהיא דמו , לא תאכלו , "כי נפש כל בשר דמו היא" (וי' יז , יד).
רד"ק:
אך בשר - אע"פ שנתתי לכם כל בשר רמש לאכול , לא תאכלו אותו עם נפשו שהוא דמו , כלומר: כל זמן שהבשר עם הנפש , והוא בעודו חי; אלא קודם תזבחוהו ואחר כן תאכלוהו , כי זה דרך אכזריות לחתוך בשר מן החי ולאכלו. ונראה , כי לפיכך התיר הבשר לנח , לפי שטרח בבהמה ובעוף ובחיה וברמש להחיותם אתו בתבה. כי לצורך האדם נבראו , בין למלאכתו בין לאכילתו. אלא שלא הותר להמיתם ולאכלם אלא עד נח , לפי שטרח בהם.
רלב"ג - ביאור המילות:
אך בשר בנפשו דמו - אמרו ז"ל בבראשית רבה (לד , יג) , שזה אזהרה לבני נח שלא יאכלו אבר מן החי; וירצה בו , שלא יאכלו הבשר אשר בנפשו דם הבשר ההוא , רוצה לומר , שלא יאכלו בשר הלקוח מהבעל חיים בדרך שישאר כח בנפש הבעל חיים , להוות הדם אשר היה ראוי שיובילהו אל החלק ההוא מהבשר , ולזה ראוי שלא יקחו בשר לאכול מבעל חיים בדרך שישאר הבעל חיים ההוא חי; והוא פירוש נאה מאד בלשון זה הצווי.
רלב"ג - ביאור הפרשה:
ומנע מהם אבר מן החי , להיות בזה מרוע המנהג ומהנטייה אל התאוות , מה שלא יעלם , רצוני , שלרב הזוללות לא יוכל להמתין שתהרג הבהמה ויקח ממנה אחר כך האבר.
הנה