אתם לפעמים מרגישים לא שייכים לכיתה שלכם למרות שאתם רוצים?

יש לפעמים שככה ויש ככה זה לא תמיד

שואל השאלה:
מתי בעיקר?

לא כל כך
לא רוצה לפתוח עין אבל אני לא נותן לאף אחד להרגיש ככה לפחות מנסה

כן
לחלוטין
כל הזמן

כע

יאפ

תמיד

כן אוף אין לי שם חברים בכלל
כל הפסקה או שיעור חופשי הם יושבים ביחד כל חבורה
אני יושב בשולחן שלי בצד
אף אחד לא פונה
לא חושב בכלל איך אני מרגיש
אולי בגלל שהגבות שלי קצת מחוברות ואין לי אפשרות לסדר ואז בגלל זה שופטים אותי
וזה עצוב לי שזה ככה
וגם במגמה כולם חבורה אחת ואני בצד

כן, תמיד.
אבל אני לא רוצה להיות כמוהן.
הן כל הזמן צוחקות.
אין להן בכלל כסף.
הן לובשות בגדים מחרידים.
הציונים שלהן נוראיים.
הן לא רציניות.
הן אוהבות לעשות שטויות.
הן שומעות מוזיקה מזעזעזת.
הן עובדות בבייביסיטר (נראה לי ככה כותבים).

אני בחיים לא ארצה להיות כמוהן. הן נוראיות עם חיים מזעזעים.

^^^אתה צריך להיות חזק ולהבין שלעולם חא אכפת אם תהיה לבד או לא ואתה צריך ליזום בעצמך כל עוד אתה יכול ולהתחבר לאנשים כי זה יועיל לך מאוד

בהחלט כן

כןן

אף פעם לא הרגשתי שייכת לכיתה שלי, גם ביסודי וגם עכשיו (אני בתיכון)
עכשיו אני גם לא רוצה את זה אבל כשהייתי יותר קטנה אכן היה לי קשה עם זה

כן הרגשתי פעם כי עברתי בית ספר בכיתה ו וכולם כבר הכירו את כולם (זו הייתה שנה אחרונה) אבל עכשיו אני כבר לא מרגישה ככה ( אני כבר לא בכיתה ו חח)

בתור עצמי בכיתה אני כן מרגישה, אבל בתור עתמי עם החברות לכיתה פחות לפעמין

אני אישית בכיתה ח'

^^ כן
נראה לי לפחות שהרוב

שואל השאלה:
רוב מי שענה פה לומד בתיכון?