מה כדאי לי לדעת אם אני בתהליך התחזקות באמונה? דברים קטנים או גדולים שאפשר להתחיל בהם..

הלכות

עדיין מותר שיהיו לך דעות, אתה לא חסר שכל שהולך רק אחרי רבנים.
חשוב לשאול אם אתה לא מבין משהו או שמשהו מציק לך. ותמיד יהיו רבנים שלא תסכים איתם ואולי אפילו תחשוב שהדעות שלהם מזעזעות, כי יש כאלה, לא כולם מלאכים.
אבל תמיד תמיד יהיו רבנים שבאמת אפשר להעריך אותם, מישהו שאתה מסכים איתו ואוהב את הפירושים שלו.
רק צריך לחפש אחד כזה.
בהצלחה.

שואל השאלה:
תודה, אבל אני מתכוון דברים כמו לברך לפני האוכל וכאלו, שאני יכול כבר להתחיל עכשיו..

אתה רוצה עצות במה להתחיל או שטכני איך לעשות את זה?

שואל השאלה:
אני אגיד לך, אני כרגע ממש משתדל לזכור לברך כל פעם לפני האוכל אבל חוץ מזה, ממה להמנע ומה לעשות יותר? הדלקת נרות (למרות שאני די בטוח שזה רק לנשים..) וכאלו דברים

הדלקת נרות רק לנשים. אם אין אישה אז מותר לגבר אבל יש עדיפות לנשים, כנל להפרשת חלה.

תאמת שפשוט הייתי ממליצה לך לקרוא על הדת, על כל מיני הלכות, למצוא רבנים שאתה אוהב ולשמוע מה הם אומרים.
כי כל אחד מתחבר יותר למצוות מסויימות ופחות למצוות אחרות. זה לא משהו חד משמעי, במיוחד שאתה מתחזק לאט לאט.
להתפלל בבוקר זה נחמד, היו לי תקופות שממש אהבתי, עכשיו כבר לא, אבל זה יכול להיות משהו שיעשה לך טוב.
תנסה ותראה.
תנסה אפילו ללכת לבית כנסת בשישי בערב, אולי אפילו לתפילות קרליבך (שזה מלא שירים ועושים לאט וכיף כזה) ככה ממש מרגישים את האהבה לתפילה, כל השירים והאנשים זה נחמד. (יש מלא אנשים ששונאים קרליבך אבל אני ממש אוהבת, זה עושה אווירה טובה. אחלה דרך לפתוח את השבת.)

אני חושבת שכשלב ראשון ללמוד שולחן ערוך מאוד יעזור לך,בשביל ההלכות.ואתה יכול לשמוע גם הרצאות של רבנים שאתה מעריך וכאלה
מעריכה אותך מאוד ובהצלחה:)

אתה יכול ללמוד 2 הלכות ביום(פחות מ5 דקות)
אתה יכול לשמור אפילו חלק משבת (נניח רק את הערב ועם הזמן להוסיף כל פעם טיפה ביום)
אם אתה לא מניח תפילין אז תניח תפילין אם אתה מניח תפילין ומתפלל שחרית אולי תוסיף גם את מנחה/ערבית


אממ כעקרון יש כאלה שמדליקים נרות שבת (בנוסף למה שהאישה מדליקה)

הכי חשוב
אבל הכי הכי חשוב

שיעורי תורה , לא משנה (כרגע )הלכה או מוסר לא משנה מה יהיה הנושא של השיעור

ו. חברים טובים שגם הם מתחזקים כי אם הסביבה שלך חלשה אתה תהפוך להיות חלש גם כן

אחר כך כשתהיה לך סביבה חזקה ותומכת לאט לאט אתה תמצא לך את הרב שידריך אותך במורה נכונה ומתונה איך לבנות את עצמך בזה

כדי לא לעלות גבוה מדי ואז לרדת נמוך יותר ממה שהתחלת

הבנת תכוונה?

אל תפחד ואל תחשוב שזה עולם שיהיה לך קשה מדי. מה שצריך לדרוש ממך את זה בשביל חזרה בתשובה.
זה שתשמור שבת (לפחות בהתחלה אם קשה רק לא להבעיר אש ולא לעבוד בשבת, ולהתקדם יותר בהמשך ליותר מלאכות וכו' אם קשה)
ובניית תיקון הרצון.
'שזה מצריך בוודאי את אותה הבושה, הבושה מהלחם ביזיון. שזה אומר מהקבלה לעצמך ללא עבודה. לדוגמה שמישהו מיטיב לעמנו מאד והרבה, וזה לא נעים לנו ויש את הרגשת הבושה מכך, והרצון שלנו גם להיטיב ולהשפיע, ולא להיות רק בבחינת קבלה פסיבית. ולכן כדי להגיע לאותו דיבוק בבורא. שהבורא זה המשפיע, הוא זה שברא את כל הבריאה והעולמות, על מנת להיטיב לנבראים. אך כדי שהנשמה לא תרגיש הרגשת בושה מאותו הלחם ביזיון (שהסברתי מקודם) בעת קבלתה את התענוג שהקב"ה חפת להביא לנו ללא עבודה - חייב לבראו את הנסיונות. את העולם הזה שהוא עולם הניסיון, ואותו הניסיטו מוכרח בו הקרבת הרצון שלך, לדוגמה הקב"ה מצווה שלא לאכול חזיר, אז אתה לא תאכל חזיר על אף שלדוגמה אדם מסויים מאוד רוצה לאכול חזיר. ולכן, ע"י הקרבת הרצון לקבל שלו הוא הופך להיות יותר ראוי. וכשיקבל את העונג שהקב"ה חפץ להביא לו בעתיד - לא יקרה לו מצב של בושה מהלחם ביזיון. אבל זה בתנאי שאתה עושה את זה בלא על מנת לקבל, אלא בעל מנת להשפיע נחת רוח להקב"ה. ואסביר.
כמו שאמרתי הבורא רוצה להשפיע, לכן ברא את הנבראים, וההבדל בין הבורא לנברא. הבורא - רצון להשפיע, הנברא - רצון לקבל. הנברא עצמו ממש הוא רצון לקבל. כי אין הטבה ללא רצון לקבל את ההטבה. אבל לבורא אין רצון לקבל כי הוא השלם והרצון לקבל נובע מן החיסרון. לכן ברא יש מאין, שהוא הנברא, הרצון לקבל. אבל בכך שהבורא משפיע ואני מקבל, העצם יש התרחקות ביני לבינו, שנינו בעלי מציאויות שונות. הוא של השפעה, אני של קבלה. והבורא הוא לא גשמי חס ושלום. לכן ריחוק בבורא נובע מן ריחוק מן המידות שלו. אבל מהות הטוב להיטיב מטובו שלו עצמו. לא רק שאני יהיה טוב והשני רק יקבל. כי הטוב זה ההשפעה כי הקב"ה רוצה להשפיע. והוא הטוב. אלא להםוך את השני גם לטוב כמוני. לדוגמה, יש צינור, התחלת הצינור הוא סיבת הסיבות ועילת העילות. שאני לא אכנס ממש הרגע לעשר ספירות ולמושגים קבליים על אף שאני יכול כדי שיהיה מובן. אבל הבורא הוא הסיבה הראשונית, הוא התחלת הצינור, ראש הצינור, ואם הנברא שהוא רק יקבל ולא ישפיע, אז הצינור יסתם ולא ימשיך. אבל כדי שהצינור ימשיך, צריכים שהרצון יהיה להמשיך את השפע, שרצון הנברא גם יהיה בלקבל את המים של הצינור כדי להמשיך אותם ולא לסתום את הצינור. וע"י כך, הצינור יכול להמשיך את הזרם. ומגיעים לכך כשמשלבים בין המציאות המחויבת בנו, שהיא מציאות הרצון לקבל, למציאות הבורא, שהיא ההשפעה. כלומר, לקבל בעל מנת להשפיע. לדוגמה: אני אוכל אוכל טוב בשבת כי הבורא רוצה שישראל יתענגו בשבת, בכך אני מקבל וממלא את הרצון שלי בעל מנת להשפיע נחת רוח לבורא.
וגם אם זה אומר שעליי להקריב את הרצון לקבל שלי (כמו הדוגמה שרשמתי למעלה מקודם, עם האוכל הלא כשר) כדי להשפיע נחת רוח לבורא. בכך מגיעים למה שנקרא שיווין צורה. שיווין במידות הבורא ית'. כשאני דרך המציאות המחוייבת בי (הקבלה) מגיע למציאות הבורא (ההשפעה). אבל אתה תקריב את הרצון לקבל שלך אך ורק בעל מנת להשפיע, אתה לא תקריב אותו כי אם אני אוכל אוכל לא כשר אז אולי לא יהיה לי גן עדן.
אנחנו לא מקריבים רצון לקבל כדי לקבל אותו אחר כך. זה אולי תפיסה של תורות אחרות.
תורת ישראל מלמדת, שאנחנו צריכים להקריב את הרצון לקבל בגלל האהבה שלנו לה' יתברך.
אמנם, אתה כן יכול להקריב את הרצון שלך רק כדי להגיע לגן העדן. אבל זה בתנאי שאתה רוצה להגיע לגן העדן וליהנות שם כדי להשפיע נחת רוח לה' שאתה מתענג בתענוגות של גן העדן. שהוא רוצה שישראל יתענגו במה שהוא חפץ לענג אותם. בתענוגיים הרוחניים.
וזה מצריך את אותה הבושה מהלחם ביזיון. כי אותה הבושה מחייבת להגיע למה שנקרא רצון עצמאי ולא פסיבי, הרצון לקבל בעל מנת להשפיע. אתה גם רוצה להשפיע כמו הבורא, אתה גם רוצה להיות טוב. אתה לא רוצה לקבל בצורה פסיבית כמו עובר ברחם אימו, אלא להיות להיות עצמאי ולא פסיבי.
ולכן הבן היטב את זה, כך חוזרים בתשובה.
כי תשובה כתוב שבת שבת (הכוונה תשוב לשבת, לשמור את השבת. השבת היא גם כנגד כל התורה כולה. כאילו אתה 'ומר את כל התורה כולה).
וגם תשובה כתוב שבת בושה. ואני הסברתי רבות על זה כאן.

תקרא הכל אל תפחד מהאורך, לטובתך

שואל השאלה:
ץודה על ההשקעה, למרות שאני אעדיין לא קראתי אז לא אמרתי את דעתי על זה ואני עוד לא יודע אם אני תומך או לא, אני רק תומך באמונה באלוקים.

שואל השאלה:
יעל, אני מקודם סימנתי לך פרח אבל בטעות כי אני כן חושב שהמצוות הן מצוות עלינו ואנחנו חייבים לקיים אותם.

לא אמרתי שהם לא.
ניסיתי לעזור לך..

^^^אשרייך. ככה מריך להיות. לא לתמוך ישר, ולא לשלול ישר. להיות ספקן. אפילו בדברים שנשמעים הכי אבסורדים. תמיד להיות ספקן עד שלא בדקת לעומק ותוכל להכריע.
זה באמת אמונה.
נגיד אם אדם יבוא ויגיד שהוא המשיח, כל עוד הוא לא רב מפואר - אף אחד לא יקשיב לו וישללו ויצחקו עליו ישר כנראה.
אלו הלא מאמינים, אפילו בעולם הדתי יש כאלו שלא מאמינים, זה נקרא אי אמונה במשיח הדוגמה שהבאתי, כי הם לא חושהים שיש אדם שיש לו פוטנציאל שהטא אולי המשיח, כי שוללים את כולם ישר.
אבל האדם המאמין במשיח, יודע שהמשיח חייב לבוא, אז הוא לא ישלול אותו ישר בלי לבדוק. יסתקרן ויבדוק - יבין אם כן ואם לא.
ככה צריך. אמונה זו היכולת לקבל "אבסורד" תרתי משמע. וצריכים להיות גאים בכך המאמינים. מאשר לחיות במציאות של עולם השקר, בו רק דברים שנשמעים רגילים יכולים לקרות. אבל העולם שלנו, הכל יכול לקרות בו. כל מה שאומר ה' אמת הוא. הוא אומר שיבוא המשיח - אז לא צריכים לשלול כל אחד. אחרת גם ישללו את המשיח עצמו. תמיד להיות ספקן, אפילו בדברי האמת, כי אין לדעת אם תאמין לדברי השקר באותה הצורה. אלא בהכל להיות ספקן, ולחקור ולהבין מה אמת ומה שקר.
אשרייך

כשרות תפילה תפילין

לימוד ספרי בהלכה ובאגדה יועיל מאוד

שואל השאלה:
יעל, אני מאוד מצטער אם נעלבת, לא התכוונתי לפגוע, אני מבין את מה שאת אומרת אבל לא רציתי שיתפרש כאילו אני לא תומך בקיום מצוות..