אני לא רוצה לחיות אחריי גיל 40 למה זה נתפס מוזר????

שואל השאלה:
אני לא שואל את השאלה הזאת בקטע אובדני על דאגה סך הכל סתם פורק וסקרן לשמוע דעות של אחרים

יש אנשים שבגיל 40 או 50 או 60 והלאה והם בתקופה המאושרת ביותר בחייהם, אולי אתה גם תהיה כך.

אפשר לשאול למה?

שואל השאלה:
אנונימית
כי ככל שבני אדם מתבגרים בגיל החיים שלהם מבחינת גוף ונפש שלהם שחוקים מאוד יוצא שהם מאבדים חוש טעם וריח לחיים מלאים לעומת נערים בני 15 שיש להם גוף ונפש נקיים מאוד

שואל השאלה:
אחרי גיל 40 יש קמטים הגוף מתחיל לעבור שינוי התבגרות לעומת שנות ה20, עניין הכי חשוב פה זה הנפש שלך אם היא שחוקה גוססת או חייה ונושמת, גם חוש השמיעה נפגע משמעותית כי מרוב בילויים במועדוני לילה

ואם אני שומרת על עצמי ולא טיפוס של מסיבות? גם נחשב?

לא חושבת שזה מוזר וגם אני חושבת ככה לפעמים (אפילו עד גיל 30 כי אז הגוף מתחיל להתנוון באיטיות כמובן) אבל חכה ותגיע לגיל הזה ותחליט אז

החיים זה מגניב. לפעמים זה מאוד כיף, לפעמים פחות, אבל אתה השליט שם. יש לך זכות לשנות דברים בעולם. זה די אחלה.

אחרי המוות, אף אחד לא יודע מה קורה... יש מצב שפשוט תימחק מהקיום לנצח נצחים ואף פעם לא תחזור...

זה די מבאס, לא תוכל לשנות כלום והיקום פשוט ימשיך בלעדייך... כולם ישכחו אותך בסוף וכו'...

מהצד שלך, זה לא יהיה נורא, כי אתה לא תהיה מודע לכלום. הזמן לא יעבור אצלך כי זה יהיה כמו לפני שנולדת, אבל זה עדיין הרבה יותר מגניב לחיות... לא משנה מתי, אני תמיד בעד לחיות.

כשחיים, אפשר גם לגלות דברים חדשים, ואולי כשאתה חי, תגלה מה יש אחרי המוות, ואיך אפשר למנוע מוות, וכו'

שואל השאלה:
ואם אני שומרת על עצמי ולא טיפוס של מסיבות? גם נחשב?

כן זה גם נחשב

אם אתה מאמין באיזו דת שמבטיחה לך חיים טובים אחרי המוות, אז באמת אין ממש סיבה, אבל אני אף פעם לא אוכל להאמין לגמרי באף דת כזו, כי אני לא אחליט אם למות רק לפי משהו שאנשים אמרו לי...

אני חייב לראות בעצמי שהחיים טובים אחרי המוות, כי למות זה לא נושא שאני מוכן לקבוע בו החלטות בלי מחשבה מאוד מעמיקה

שואל השאלה:
שלומקה הגרב
אתה צודק זה כבר עניין של סדר עדיפיות בחיים אצל כל אחד זה שונה, בכל מקרה הכי מדאיג אותי זה השחיקה אחרי גיל 40 פלוס גם בנפש וגם בגוף :-(

שואל השאלה:
שלומקה הגרב
תודה רבה לך שאתה משתף אותנו בדעות שלך לגביי המוות, לדעתי החיים חסרי משמעות גם ככה רק צריך לדאוג שלא תסבול בהם יותר מדי, חייב לחסוך כסף למקרה חירום שלא ניזרק לרחוב בתור הומלסים

אבל אתה מבין שאתה לא יודע מה יהיה אחרי זה, כן?

אולי תמות בגיל 40, ושנה אחרי זה מישהו יגלה מה יש אחרי המוות, ויוכיח לכולם שזה באמת מה ששם, הוכחה מאוד ברורה ולא ניתנת לערעור...

הוא יגלה שאחרי המוות יש את מה שאני חששתי ממנו, שאין כלום.

בנוסף, הוא ימצא דרך לגרום לזה שלא יהיה מוות אף פעם.

הוא גם ימצא דרך למנוע את הזקנה, את הקמטים, את הדרדרות השמע ועוד

אבל אתה לא תוכל כבר להינות מזה, כי מתת

שואל השאלה:
שלומקה הגרב
אוקיי אבל גם להעלם לנצח זה בחירה אישית וצריך לכבד אותה ולהשקיף עלייה בעיניים פתוחות חסרות רסן מקובעות

אני חושב שעדיף לסבול בחיים על פני לאבד כל יכולת בחירה לנצח...

תראה, אני לא שולל אף בחירה של אף אחד. אני מכבד כל דעה... אני פשוט לא מבין את הדעות האחרות

אני פתוח לרעיונות

שואל השאלה:
שלומקה הגרב
זה בדיוק העניין אתה לא מבין שאין לאף אחד בחירה על כלום, יש מציאות נצחית שתתמיד הייתה קיימת, אין באמת אלוהים, המציאות הנצחית הזאת לא בחרה להיות קיימת, אני תקוע בה וגם המעשים שלי תקועים בה, מה רע להעלם לנצח אתה אפילו לא תיהיה מודע לזה כמו שאם תחזור אחורה בזמן ותראה את עצמך בגיל 6 לא תכיר את עצמך תחשוב שזה ילד זר, אותו דבר לגביי פה אני יכול לעלם לנצח ולא להיות מודע לכלום אפילו בתפיסה כפולה לא מודע שאני לא מודע לכלום בזמן נצח

אני מסכים עם זה שזה לא כזה נורא אם אחרי המוות אין כלום...

באמת לא תהיה מודע לכלום ולכן כלום לא יזיז לך.

אבל אתה לא רוצה לשלוט בדברים? לחוות דברים חדשים?

אני יודע שבחיים יש גם סבל... אבל כשאתה בוחר למות, אתה בוחר לאבד כל יכולת לחזור לחיים... ברגע שאתה מת, אתה מת לנצח...

אתה לא תסבול שם, ולא יהיה לך כיף, אתה פשוט לא תהיה קיים...

אבל אני חושב שתמיד יש עוד מה לעשות, ושהרבה יותר מגניב להיות יכולים לשנות דברים מאשר פשוט למות...

אולי בסוף ימצאו דרך להשיג אושר נצחי, ושאף פעם אף אחד לא ירגיש רע...

ההצגה חייבת להימשך

שואל השאלה:
שלומקה הגרב
ברור שאתה צודק שכיף לחוות דברים אין לי כלפיי זה מחלוקת אבל צריך גם לזכור את האופציה שאפשר להעלם לנצח והיא לא פחות טובה מלחוות דברים

אוקיי, אם מישהו סובל המון כל החיים שלו, וממש נורא לו, אני לגמרי מבין למה שהוא ירצה למות, ולסיים את הכאב הזה לנצח. שלא יהיה יותר סבל.

אבל, ברגע שהוא עושה את זה, הוא מוותר על הכל. הוא מוותר על הכיף, הוא מוותר על היכולת לשנות דברים, הוא מוותר על עצמו, הוא כבר לא יהיה חלק מהמשחק, הוא לא יהיה חלק מהסרט, הוא ייעלם...

וכל זה רק בתמורה להפסקת הסבל...

אם היו שואלים אותי אם אני מעדיף לסבול לנצח או פשוט למות, הייתי בוחר במוות, אבל אם היו שואלים אותי אם הייתי מעדיף לחיות לנצח או למות, אני בוחר בחיים.

החיים הם לא רק סבל, ואני מרגיש שהם הרבה יותר כיפיים מאשר נוראיים.

גם בשעות של סבל, תמיד אפשר לשנות את הסבל ולהשיג שמחה

שואל השאלה:
שלומקה הגרב
לדעתי זה לא קשור אם בנאדם סובל הוא נהנה הכל פה קשור לבחירה אישית, זה הבחירה הכי לגטימית שאדם עשיר ומצליח עם בנות ארצה לעלם לנצח, אתה תקוע במושג של טוב ורע, אצלי אין לטוב ורע כניסה למשחק שלי בעולם הזה כי זה פרטים זניחים מאוד

שואל השאלה:
הוא לא נהנה*****

זה לא

כי אנשים רוצים לחיות לנצח

כי זה מוזר