מי שהיה אי פעם בטיפול ריגשי/פסיכולוגי

שואל השאלה:
אם כן תארו מה עשיתם

אני הלכתי ועדיין הולכת כבר 3 שנים, לפעמים הטיפול זה לא הדבר הכי כיף בעולם, זה עבודה קשה, פשוט צריך להבין שזה יעזור לך לטווח הרחוק

הלכתי לטיפולים פסיכולוגיים מיוחדים כאלה
בהתחלה ניסיתי רכיבה על סוסים ולאחר מכן דרמה
בשני סוגי הטיפולים הדחקתי את התחושות והרגשות שלי... בדרמה ממש התעקשתי שנשחק משחקי קופסה ובכך ברחתי משיתוף הרגשות שלי איתה
וברכיבה על סוסים פשוט זה היה פחד ליפול מהסוס אז פשוט פרשתי וגם לא שיתפתי אף אחד ברגשות שלי, גם לא את הסוס

כן היו הרבה פעמים שלא הסכמתי עם הפסיכולוגית ולא היה לי כוח ללכת והייתה תחושה של ייאוש לפעמים, אבל היא באמת הייתה טובה ודווקא כשלא הייתי מגיעה היא הייתה "מציקה" לי יותר והתעקשה שאגיע וגם אם לא תמיד אהבתי את מה שהיא אמרה היא גרמה לי לשמוע את מה שיש לה להגיד. ובסוף במכלול היא מאוד עזרה לי.

קרה שאחרי כמעט כל טיפול הייתי יוצאת עם מלא מחשבות ומאוד מיואשת.
אבל חשוב לי להדגיש שבמקרה שלי זה היה ייאוש ממצבים שעברתי וגם המחשבות נלוו לזה ככה שתכלס מחשבות וייאוש היה לי גם בלי קשר לטיפול עצמו אבל יכול להיות שבמידה מסויימת זה היה יותר חזק אחרי הטיפול.
טיפול יכול להיות די אינטנסיבי כי מדובר בשעה שבה מדברים על נושא כאוב/בעייתי ומתמקדים רק בזה אז אולי אחרי הטיפול יש פשוט הרבה חומר למחשבה

כבר 10 שנים בטיפולים כאלה, כולל כמה פסיכיאטריים. ולא זה שהלכתי לפסיכיאטר לא אומר שאני חולת נפש. וכן היו לי המון מקרים כאלה, אז כשחזרתי הביתה פשוט חשבתי קצת והלכתי לישוןלפעמים כשעוד היו לי תהיות הייתי פונה לפסיכולוג ושואלת אותו ולפעמים פשוט נותנת ליום לעבור עד שאני שוכחת מזה