למה אלוהים בתנך לא פותר בעיות בעצמו?

שואל השאלה:
זה לא עונה על השאלה
זה ברור שיש בחירה
אבל למה אלוהים מעדיף ללכת על עונשים במקום לפתור בעיות בעצמו?

כדי לחנך

כי אדם צריך לעשות את הבחירות שלו בעצמו

אף אחד לא ידע חוץ מה'.

ברור שבחירה עונה על השאלה.
ברגע שהוא יתערב ויעשה את העולם טוב וכולם יאמינו וכו, לא תהיה בחירה. איך נדע מי שווה את השכר ומי לא?

כי אז אין שום סיבה לברוא אותנו, כי אין על מה לתת לנו שכר, אם לא יכולנו לבחור ברע, ולא בחרנו בטוב מרצוננו הטוב.

כי יש בחירה !! מה לא עונה על השאלה ?!
אם הוא יעניש אז כולם יפחדו אף אחד לא יעשה משהו אחר כי אז הוא יענש
לכן יש את הבחירה .,

מי זה אלוקים? הוא משפיע על העולם? מה הוא רוצה? יש לו רצון? איך הוא חושב? למה יש בני אדם ובחירה (או אשלייה של בחירה)?
אלו לא שאלות שמישהו יענה בדקה בסטיפס...

אענה על נושא העונשים בקצרה, יש מלא מה להרחיב.
ביהדות (כמו באידאל בחינוך) עונש לא משהו שמגיע כנקמה או רצון לכאב אלא תוצאה. הכנסת אצבע לאש, היא לא מענישה אותך בכוויה אלא נותנת לך תוצאה של מה שעשית.
אם מישהו חטא העונש לא בא כנקמה אלא שיקבל את מה שיוצא מהפעולות שלו לפי החוקים שנקבעו בעולם כשהוא נברא.

ש: למה אלוהים לא גרם בעצמו לאדם וחווה לא לאכול מעץ הדעת?
ת: כדי שנזכה ב"דעת". כתוב "אין עוד מלבדו", הוא בהכרח גרם להם לאכול מעץ הדעת, כי אם הוא לא היה שולח את הנחש חווה מעצמה לא הייתה חוטאת. ומסבירים חכמים שזה היה כדי שנזכה גם ב"דעת ה'" ולא רק ב"אמונת ה'", ואח"כ נוכל לקיים "וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'" וכו'

ש: למה אלוהים לא גרם בעצמו למצרים לשחרר את בני ישראל?
ת: הוא כן, אפילו כתוב שהוא שולח את משה לדבר עם פרעה כי ה' הכביד את ליבו של פרעה. זאת אומרת הוא שולח את משה לדבר עם פרעה למרות שה' בעצמו הכביד את לב פרעה, ולבסוף גם גרם לפרעה בעצמו לשלוח אותנו החוצה. בכך אפילו המצרים הודו "אצבע אלוקים הוא" וראו שה' פועל גם דרך הרעים וגם דרך הטובים כדי להוביל את כל הבריאה אל הטוב השלם.

ש: למה אלוהים לא גרם בעצמו לבני ישראל להאמין רק בו ולא לעשות חטאים?
ת: כדי שיוכלו להסביר לכל העמים את דרך האמת שבתורה, שיוכלו גם הם, בעתיד לבוא, לגלות אותו ולהנות מאורו ושפעו הנעים ולהודות לו. על זה כתוב "יודוך עמים אלקים יודוך עמים כולם" וגם כתוב "ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים". והסיבה לחטאים זה בגלל שעם ישראל התערבבו בעמים ולמדו ממעשיהם. וזה קשור להבטחה של ה' לאברהם, עוד מתחילה, שאמר לו שהצאצאים שלו יהיו גרים ועבדים במצרים, מן הסתם שיילמדו ממעשי הגויים שזה נקרא מצב של "גלות" גם ברוחניות. אבל ביציאה מהמצב הזה אז זוכים לשכר גדול יותר ממה שהיה לפני שנכנסו לגלות הזאת וזה מה שהבטיח לאברהם שהם יצאו "בשכר גדול", כי יוצאים עם ה"כלים" של אותו העם שהתערבבנו איתו. וזה כתוב ביציאת מצרים שיצאנו עם שלל גדול, וזה כתוב גם בשירת הים על ה"שלל", וזה כתוב גם בשירת דבורה על אמא של סיסרא בעניין ה"שלל", ובאופן כללי תמיד ישראל זוכים לקבל "שלל" גדול, והשלל הזה, הוא אותה התנגדות שיש לעמים השונים נגד תורת ה', זו בחינת ה"שלילה", וכאשר עם ישראל פותר את בחינת השלילה שמיוחסת לאותו העם, אז יש תשועה והכרה בגדלות ה'. והרי ה' לא השמיד את מצרים בגשמיות ואם נסתכל מסביב נראה הרבה עמים ולאומים שה' משאיר אותם פה ולא משמיד אותם, כי גם הם בסוף יודו לו כמו שכתוב "יודוך עמים אלקים, יודוך עמים כולם. ישמחו וירננו לאומים" וכו' וכו'. ישראל הם הראשונים שזוכים לקבל את אורו הגדול שנקרא "תורה" אבל אנחנו צריכים להיות "אור לגויים" ולא להחזיק את השפע לעצמנו. זה חלק מהתיקון של כל האנושות כדי שיוכלו להנות משפע יותר גדול ממה שניתן לראות ולהבין בחושים הרגילים.

ש: למה אלוהים בתנ"ך מסרב לפתור בעיות בעצמו ומעדיף עונשים?
ת: כשעוברים על חוק טבעי אין מקום לדבר בצורה רגשית על "עונשים".
ה' ברא את חוקי הטבע ואנחנו לא מקללים את כח המשיכה כל פעם שהוא "עשה" משהו שלא לרוחנו.
מי שיודע להשתמש בכח הזה לטובה יכול להמציא המצאות מועילות לאנושות.
מי שזוכה להשקיע ביגיעת כפיים בלימוד והבנת חוקי המציאות כדי שיוכל להשתמש בהם במעשה כראוי, כדי שיזכה למדרגה כזו של שפע שמכונה אצלנו "נשמה", אז יש לאדם הזה תחושה של עשייה שמגיעה עליה שכר, ואז אין לו "בושה" בקבלת המתנה הגדולה מה'.
אבל מי שמקבל מתנת חינם ירגיש בושה גדולה מאוד בקבלתה. על זה כתוב "יגעת ומצאת תאמין" וגם "יגעת ולא מצאת אל תאמין", כי משקיעים יגיעה עוד בשלב ש"רק" מאמינים, ואחר כך כאשר "מוצאים" אז מבינים שזה היה תלוי ביגיעה.
וזה נקרא "אמונה בשכר ועונש". ומי שלא מאמין בזה, לא יזכה לזה.
ואין כפייה ברוחניות. מי שלא מאמין בשכר ועונש רוחניים לא יקבל שכר וגם לא יבין את העונש, עד כדי כך שלא בטוח בכלל שהוא ירגיש שיש כזה דבר עונש. זה ההפסד כולו שלו.
כמו שבן אדם לא יאמין שיש דבר כזה "גלי רדיו" אם אין לו רדיו ומעולם לא ראה את הפלא הזה, ומסבירים לו שחייבים לבנות "מכשיר" כדי לקלוט את השידור ולהנות מהניגון.
וגם בגשמיות מי שלא יאמין למורה שלו בבית הספר שלא יתפלא שיכשל במבחן.
העניין הוא שאפשר להאמין ב"כל דבר", כמו שכתוב בספר משלי "פתי יאמין לכל דבר". ופה נכנס הקטע של "תורת אמת", שבתחילה רק מאמינים, אבל בסוף מגלים את האמת בידיעה ממש (כמו שכתבתי למעלה). ועל זה כתוב בתהלים "תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי", כי למרות שבהתחלה צריך "רק" להאמין, לחבר, לרב, למרצה, למורה, בסוף אחרי שהאדם "חוזר אחרי הניסוי", אם הניסוי נעשה כהלכה, תהיה תוצאה מסויימת שנקראת "דעת", ואם הניסוי לא נעשה כמו שצריך, אז או שלא תהיה "דעת", או שהאדם יחליט שאולי הוא האמין במשהו שאין בו ממשיות. וזה בדיוק למה קוראים לתורה שלנו "תורת אמת", ולסודות התורה "חכמת האמת", כי אחרי כל הדיבורים והמילים מסתתרת אמת שאפשר להשיג אותה ממש בידיעה ברורה וצלולה כמו שעל ידי החושים הגשמיים.

^לא מגניב להעתיק תשובות, תברר על המקורות של זה לפני שאתה מחרטט