אני בריב עם המחנכת שלי, היא לא רוצה לדבר איתי וגם אני לא רוצה לדבר איתה בלי ההורים שלי

בגלל הסיבה שיש ילד שהוא והחברים שלו היו מטרידים אותי במשך חודשים, (ממציאים שמועות, הוא היה מבקש ממני ניודס, מבקש שאני ארד לו בשירותים ולא מפסיק לט משנה כמה פעמים אמרתי לא.)
וכל הזמן דיברתי איתה על זה ופניתי אליה בנימוס. והיא לא ממש הסתדרה עם המצב, לא ממש היה שינוי.
ובאחת הפעמים שדיברתי איתה על זה היא אמרה "לפעמים צריך להגיד לא תקיף ולהיות יותר תקיף" ואני אמרתי שאני לא מרגישה שהבעיה היא בי ושאני לא חושבת שעשיתי משהו שהוביל אותי למצב הזה. וחברה שלי אמרה שהבעיה זה בחינוך והיא אמרה "מה לעשות אי אפשר לתקן את העולם"
האמירה הזאת פגעה בי מאוד.
וזה היה לפני כמה שבועות. ואז אתמול כבר התפוצצתי ולא יכולתי יותר, אז שלחתי לה הודעות, היא לא התייחסה למה שאמרתי או נתנה שום הסבר רק התייחסה ל"טון" שלי.
חזרתי הביתה בוכה והחלטתי לשתף את ההורים שלי, הם היו בצד שלי ואמרו שנעשה איתה שיחה.
עכשיו שלא תבינו אותי לא נכון כן? ברור שאי אפשר לתקן את העולם, אבל כן אפשר לעשות שיפור משמעותי. לדוגמא במאה הקודמת זה היה בסדר להטריד והיו מחליקים על זה ומתעלמים מזה אבל עכשיו זה לא ככה.

בקיצור המצב הזה איתה גורם לי להרגיש לא בנוח, אני בלחץ מזה כל היום ועוד לא דיברנו איתה
מה לעשות?
יצאתי בסדר?