תשובה אחת
יום האדמה (בערבית: - יום אלארץ'/אל-ארד), שחל ב-30 במרץ, הוא אירוע הכולל את השביתה הכללית וההפגנות של הערבים בישראל נגד החלטת ממשלת רבין הראשונה להפקיע אדמות של אזרחים ערבים בגליל בשנת 1976.
ההפגנות נערכו בעיקר בסח'נין, בעראבה ובדיר חנא. בהחלטה של ראשי מפלגת העבודה, ראש הממשלה יצחק רבין, שר הביטחון שמעון פרס ושר המשטרה שלמה הלל, הוכנסו כוחות צבא ומשטרה כדי לדכא את ההפגנות, שהיו לא אלימות בתחילה ולאחר מכן הפכו אלימות. שישה מפגינים נורו למוות: ארבעה על ידי כוחות צה"ל ושניים על ידי המשטרה. שלושה מההרוגים היו בסח'נין. מאז מצוין היום בקרב האוכלוסייה הפלסטינית בישראל כסמל למאבק במה שחלקם תופשים כמדיניות מפלה של ממשלות ישראל.
הכרזת השביתה הכללית הייתה אירוע מכונן בתולדות האוכלוסייה הערבית בישראל, שעד אותה עת חסרה הנהגה שנאבקה למען הצרכים של האזרחים הערבים.[1] אחד המנהיגים הבולטים ביותר של המאבק היה תאופיק זיאד, משורר וראש עיריית נצרת שנבחר מטעם רק"ח (המפלגה המייסדת של חד"ש).
ההפגנות נערכו בעיקר בסח'נין, בעראבה ובדיר חנא. בהחלטה של ראשי מפלגת העבודה, ראש הממשלה יצחק רבין, שר הביטחון שמעון פרס ושר המשטרה שלמה הלל, הוכנסו כוחות צבא ומשטרה כדי לדכא את ההפגנות, שהיו לא אלימות בתחילה ולאחר מכן הפכו אלימות. שישה מפגינים נורו למוות: ארבעה על ידי כוחות צה"ל ושניים על ידי המשטרה. שלושה מההרוגים היו בסח'נין. מאז מצוין היום בקרב האוכלוסייה הפלסטינית בישראל כסמל למאבק במה שחלקם תופשים כמדיניות מפלה של ממשלות ישראל.
הכרזת השביתה הכללית הייתה אירוע מכונן בתולדות האוכלוסייה הערבית בישראל, שעד אותה עת חסרה הנהגה שנאבקה למען הצרכים של האזרחים הערבים.[1] אחד המנהיגים הבולטים ביותר של המאבק היה תאופיק זיאד, משורר וראש עיריית נצרת שנבחר מטעם רק"ח (המפלגה המייסדת של חד"ש).