זה קורה רק לי? ואם לא אז התחושה הזאת עוברת בשלב מסוים?

אני מרגיש פשוט כלום, ולא זה לא רק גיל ההתבגרות ולא זה לא כי אני "מושפע" או כי אני רוצה צומי, התחושה הזאת לא עוברת וזה ככה מאז שיש לי באמת זכרונות חזקים (סביבות כיתה ג או ד אני חושב).
כל מה שאני מרגיש ביום יום זה
1. עייפות (לא תמיד בגלל חוסר שעות שינה)
2. Numb (פשוט אני לא מרגיש כלום)
3. עצוב/מדוכא/א!בדני (אני לא אדם א!בדני אבל ברגעים האלה אני לרוב מרגיש שפשוט אין לי כוח ולא, מעולם לא ניסיתי).
אני פשוט עייף מלהרגיש ככה, אני עייף מלהרגיש כלום ולהרגיש ככה כל הזמן, אני רואה שא.נשים אחרים מסוגלים להרגיש (למרות שאני לא יודע מה הולך להם בראש) ואני פשוט רוצה להרגיש את זה, לרגע אחד פשוט לדעת איך זה מרגיש
ואני לא מסוגל לספר את זה להורים שלי או לחברים טובין או הכי טובים ואני לא מסוגל לספר את זה לבת זוג שלי או לפסיכולוגית שלי וזה מעייף כי אני רוצה אבל אני לא מצליח.
מה אני יכול לעשות?