נפשית קשה לי ואין לי כוח לכלום, מה לעשות?

השאלה פה זה למה

להתקלח תמיד עוזר לי
לא יודעת למה אבל זה פשוט משפיע ממש טוב על המנטליות ועל המצב הנפשי שלי

שואל השאלה:
כי קשה לי נורא

רוצה ייעוץ בפרטי כי כנראה יש סיבה יותר עמוקה ואולי נוכל למצוא אותה

שואל השאלה:
הכל מדכא כזה
כאילו אני לא חושבת על כלום ולא אכפת לי

שוב את מתארת מצב, את לא מתארת לי למה את מרגישה ככה וזה החלק היותר משנה בסיפור כאן

שואל השאלה:
דבר הוביל לדבר והנני כאן..

תראי, אני כאחד שעבר דברים ייותר מידי החיים מבין תהרגשה הכללית שלך וכן זה פשוט להרגיש צף על המים הלי מטרה אבל סה לא נכון כי תמיד יש לאן להתקדם ולאן לנווט רק שנבחר מה טוב לנו העינין זה שאם את בכל מקרה תקועה, זה זמן לחפש מה גוכם לך להישאר במקום לכן שאלתי...

שואל השאלה:
אני כאילו לא רוצה כלום

זה לא כאילו זה מה שעת מרגישה השאלה מדוע ? מה קרה בזמן הזה שגרם לך לזה?

שואל השאלה:
מרגיש לי שלאף אחד לא אכפת ממני ואנשים שחשבתי שאכפת להם לא אכפת להם.
מרגיש לי שאני רוצה לוותר פשוט על זה לעזוב הכל את הבית ספר את כל הדברים שאני עושה
כי זה משתלט עליי ואני לא מצליחה לשלוט בזה , אני מנסה אבל זה קשה ולא בא לי להילחם את המלחמה הזאת כי אני יודעת שהסיכוי לנצח בה הוא אפסי

תראי אמרת דברים מדויקים.. יש משפט שאומר : אדם שתולה אתצהאושר שלו באחרים הוא אדם לא שמח...

אני אישית שונא להיות לבד ואני תמיד רוצה להיות מוקף באנשים ולהיות שמח אבל אני מגלה המון פעמים שאנשים רוצים אותי לא כי הם רוצים אלא כי הם צריכים והאמת שאני כנראה עוד כלי לעזר בחיים שלהם ולא מעבר...

את בטוחה שאף אחד לא אכפת ממך או שאת מרגישה ככה בפנים כי את בודדה? תנסי לזכור את הדברים הטובים, את הרגעים שמחקת בהם לאחרונה את מה שאת אוהבת

לפעמים בא לי לנתק רגשות לא אהבה לא געגוע ולא להיות או להצטרך להיות עם בני אדם בכלל בכלל אני מעדיף להיות באיזה מקום בחלל לבד ולחקור ולהקדיש את עצמי למה שבאמת חשוב לי אבל זה לא יקרה ... ולכן אני אנסה לשמור את מי שכן חשוב לנו בחיים גם אם זה בודדים והשאר פשוט לא מענינים אותי ככה שברגע שאתכחק מהחבר"ה המזוייפים אני היה אמור להיות שמח יותר

שואל השאלה:
אני לא חושבת שאני תולה את אושרי באנשים מסביבי , אבל הדבר הבסיסי של לנסות לדבר איתי של לשאול אותי אם הכל בסדר ואם אני עונה שכן אז להסתכל לי בעיניים ולהבין שאני לא. למה לא יכול להיות מישהו אחד שידבר איתי שיחה על החיים ויסתכל לי בגובה העיניים ושלא ימאס לו ממני? זה כל מה שביקשתי. זה מסתכל אותי שאין את זה, זה מרגיש לי שאני צריכה את זה יותר מכל, שאם יהיה לי את זה אז אוכל להמשיך להתקיים , שלא יסתכלו עליי כאילו אני איזה מסכנה , כי אני לא אני הכי לא שיש , אני יודעת שיש בי כלכך הרבה ואני לא מנצלת את זה, הלוואי והיא הייתה חושבת שכל מילה שלה משפיעה עליי כי אני אוהבת אותה , אוףף יש לי כלכך הרבה דברים לכתוב ולהגיד ובא לי לצרוח , אבל אי אפשר אני תקועה כאילו מישהו סותם לי את הפה עם סלוטייפ ואומר לי תסתמי ואל תספרי

ההפך זה שאת מספרת זה טוב זה עוזר גם לך לפרוק מהלב ולהבין

שואל השאלה:
יש בי כלכך הרבה רגש עכשיו, אני מרגישה שאני נחנקת

חכי, תעבדי לאט ...קודם מה שכתבת מדויק להראות בסגר אבל לא להיות בסדר רק אחד שהיה לו אכפת ממך יבין אתצזה המבט ושייה קצרה איתך ולפעמים אין את המישהיו בזה שיבוא ויקשיב אםילו שלא ידבר אבל יקשיב

שואל השאלה:
בדיוק רק להקשיב. אני באמת רוצה לבכות אני לא מצליחה .. אני מוצפת ברמות , לא יודעת איך אלך לבית ספר מחר, עוד יום של זיופים, עוד יום שלאף אחד משם לא אכפת ממני באמת . וזה לא שאני לא התחברתי שם עם אנשים, אני כן אבל בסופו של דבר כולם ויתרו (מדברת על כמה מורים שאני בקשר איתם)

אולי כדי שתוציאי את כל הרגש הזה, אם את מתקשה פה בסטיפס , תקחי דף או תרשמי בפלאפון את כל מה שאת מרגישה, כל רגש, אפילו הכי קצת, כל מחשבה שעולה לך, תשחררי את הכל, כדי שתוכלי להמשיך האלה.
ואחרי שאת משחררת תחשבי מה את יכולה לעשות כדי לשנות את זה, את רוצה מישהו שיסתכל לך בעיניים כמו שאת אומרת, תחשבי איך את משיגה מישהו שתהיי חשובה לו ככה , ולא חייב ללכת רחוק יש פה בסטיפס המון אנשים מדהימים

שואל השאלה:
אני צריכה שינוי, ואין לי איך להשיג אותו, כלומר אין לי את הדרך לשנות משהו, אני באמת לא מהאנשים שמתלוננים כל היום על החיים שלהם אני צעירה בסך הכל כמו שאומרים, אבל כלכך הדחקתי שזה מציף אותי עכשיו ברמות ואני לא יודעת מה לעשות, מורה אחת אמרה לי שרואים עליי שאני בסדר , אני לא. אני כלכך לא. אני הכי גרוע שיש.

יש אנשים שאין להם עין טובה, אין לך מה לשים לב למה שהמורה אומרת לך.
אבל את נשמעת לי כמו מישהי נחמדה שמתחשבת יותר מידי באנשים, את צריכה להפסיק עם ההצגות ולרצות אנשים, את צריכה להתחיל לעשות מה שאת רוצה לעשות.
תתחילי בדברים קטנים, אבל אם את מרצה אחרים הם לא יעריכו אותך ויחזירו לך בטוב.
את צריכה להיות מי שאת!

שואל השאלה:
אתה צודק,
אני מודה לך מאוד. לילה טוב

לילה טוב ובהצלחה לך, אני מקווה שיהיה לך טוב! :)

יקרה,

נתקלתי בהודעתך והיה לי חשוב להגיב לה. שומעת אולי את הקושי שההתמודדות מביאה עימה, התחושות הקשות שכנראה מגיעות בעוצמה גבוהה.. ואני משערת כי ההרגשה שאין למי לפנות עלולה לערער ולפעמים היא עשויה להפריע גם בהתנהלות היום יומית. האם יש מישהו שאת סומכת עליו שתוכלי לשתף אותו ברגשותייך?

בנוסף, אם תרגישי צורך באוזן קשבת אני מזמינה אותך לשוחח איתנו בצ'אט בשיחה אנונימית. נקשיב, נתמוך וננסה לסייע.

שלך,
מתנדבת סה"ר.

היי אנונימית,
קראתי את מה שכתבת...הן מהמילים שלך ומהתגיות בהן בחרת נשמע שאת מאוד מוצפת רגשית. את מספרת על תחושת ההדחקה היומיומית שחונקת אותך, הרצון מצד אחד לפרוק ולשתף, לבכות ולצרוח, ומצד שני על התחושה ש-"אסור לדבר", על החשש להצטייר כ-"מסכנה". את מתארת את החיים כתחושה של "מלחמה" יומיומית, מלחמה שאין לך כוח להילחם. אני קורא על הרצון באוזן קשבת, על התחושה שאין מישהו שבאמת איכפת לו, מישהו שיהיה שם לצדך, שיתעניין. אפשר לשאול בת כמה את? וכמה זמן את מרגישה ככה? החוויה הרגשית איתה את מתמודדת נשמעת לא פשוטה, ולמרות שאת יודעת שיש בך המון, נשמע שקשה לך להביא את זה לידי ביטוי בחייך. שמי דוד ואני תומך מטעם עמותת עלם, בה אנחנו מלווים ומסייעים לבני נוער ברשתות החברתיות. את שואלת מה לעשות...במידה ותרגישי בנוח לדבר ולשתף, את מוזמנת לפנות אליי בפרטי כדי שונכל להמשיך לשוחח באופן שיגן על הפרטיות שלך. אני פה כדי לתת לך אוזן קשבת וכדי לחשוב יחד אתך על השאלה שאת מעלה. מה את אומרת? את חושבת שזה יכול לעזור? אפשר גם לפנות אלינו במייל [email protected] או בטיקטוק/אינסטגרם nayedet.digital. כמו כן, יש לנו צ'אט אנונימי (עד לגיל 21) שפעיל בין השעות 20:00-24:00. אפשר לדבר שם ברציפות (עד שעה) עם תומכ/ת שלנו: https://www.yelem.org.il
דוד