אנשים, זקוקה לחוות דעת בוגרת ומחושבת ולא רק בשביל חוות דעת, שאנשים יקראו..

מפתיע כמה אלוהים הוא מפתיע.
אם היו שואלים אותי זה ביזבוז מוחלט,
אבל הבעיה מתחילה בזה שלא שואלים אותי.
אם המטרה היא להרשים אז זה בהחלט עובד.
אז האדם הצעיר בגופו וברוחו,
והיום השמח בשנה,
וכאילו יש מלא מה להספיק ועוד אכבוש את האוורסט,
וכאילו, ואבל, ואולי, ורוצים, ומנסים והכל יפה.
הכל הכל יפה, אם בפנים, אם בחוץ, אם נושם, אם נושף, ליטרלי חי, חי נושם בועט. לא משנה במי בועט, אבל בועט.
על הרצף הזה, בין המושג לבלתי מושג.
בין עץ הדעת לעץ החיים.
ונראה כי רבים צלחו באיזון הזה,
פסחו על כמה שיותר סעיפים והפכו את הדילוג לתנועות ריקוד.
ונראה כי לעיתים אתה בוחר שלא לבחור,
אתה בוחר לחייך למצלמות עם עדשה שבורה.
אתה מתעלם מההווה, גם מהעתיד, גם מהעבר, מתעסק בציווי
מצווה על הלב מתי להרגיש מה.
עשה ואל תעשה, שכר ועונש, מפורד ומפוזר, שלם ושבור.
אז בעיניי המתבונן האופק הוא רחב, כמו מאפשר לתהיות להעלם, בעולם שכזה, כמו שמן למנוע במעגל החיים.
כוונותיך הם טובות, בניסוי וטעייה, בשאלה ותשובה, אתה מפלס דרך, אינך יודע לאן תוביל, אבל אתה מפלס, ואפילו כורת יערות למענה.
יש תוצאה, תוצאה מפעילה רגש, רגש גורם לפעולה ופעולה גורמת לתוצאה.
אז חשבתי אם מישהו מתישהו חשב להכניס שלב נוסף במעגל בזה, מן הסתם שכן. במודע או בלא מודע.
אתה חי מספיק זמן כדי לנסות מספיק דברים אם הראש שלך הוא לא מקובע מידי.
והעץ גדל ומצמיח פרות והם נושרים וגם העלים נושרים והוא לבד וקר לו והוא מסכן, אבל בשנה הבאה הוא גדל שוב, ויש אנשים שזה מנחם אותם.
אבל עכשיו אכאב את כאבו של הסתיו.
בשנה אחת היה סתיו אחד קודר שבו העץ מת, נמאס לו להחזיק את החיים. וזה מה שמוזר שדווקא שהיה ריק וקל לו, הוא מת כי קשה עליו מנשוא, ומודה שאני לא יודעת מה הוא נשא.

המשך למטה..